זהר

ד) ר' יוסי פתח, מה ידידות משכנותיך ה' צבאות. כמה אית לון לבני נשא, לאסתכלא בפולחנא דקב"ה. דהא כל בני נשא, לא ידעי ולא מסתכלי על מה קאים עלמא. ואינון על מה קיימין. דכד ברא קב"ה עלמא. עבד שמיא, מאש וממים מתערבין כחדא, ולא הוו גלדי. ולבתר אגלידו, וקיימו ברוחא עלאה. ומתמן שתיל עלמא, לקיימא על סמכין. ואינון סמכין, לא קיימין, אלא, בההוא רוחא. ובשעתא דההוא רוחא אסתלק, כלהו מרפפין וזעין, ועלמא ארתת. הה"ד המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. וכלא קאים על אורייתא, דכד ישראל משתדלי באורייתא, מתקיים עלמא, ואינון קיימין, וסמכין קיימין באתרייהו, בקיומא שלים.

פירוש הסולם

ד) רבי יוסי פתח וכו': ר"י פתח. ​מה ידידות וגו' כמה יש להם לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה. שהרי כל בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים על מה העולם עומד. והם עצמם על מה עומדים. ואלו ב' דברים מתבארים בהמאמר שלפנינו. על מה קאים עלמא מתבאר עד אות ה' ועל מה בני אדם עומדים מתבאר מאות ה' עד אות י', כי ​כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה את השמים מאש ומים ונתערבו יחד, ולא היו נקפאים. ואחר כך נקפאו ועמדו ברוח עליון.
פירוש. כי נודע בסדר יציאת המוחין שמתחילה, יוצאים ב' הקוין ימין ושמאל. ובסוד ב' נקודות חולם ושורק, המכונים מים ואש. והם במחלוקת זה עם זה, שפירושו, שכל אחד נכנס בגבול חברו ורוצה להכניעו תחת בחינתו. כמו ב' דברים לחים המתערבים זה עם זה. עד שמתגלה קומת חסדים היוצאת על מסך דת"ת, שה"ס קו הג', והוא מכריע ביניהם, שכל אחד יאיר לפי דרכו ולא יתערבו עוד זה בזה. וזהו מכונה, שב' הקוין שהיו לחים ונתערבו זה בזה, נקפאו עתה ע"י קו האמצעי שהוא ת"ת. ולא יתערבו עוד זה בזה. (כמ"ש כל זה באורך לעיל בראשית א' דף מ"ז אות ל"ד ד"ה לפיכך. ע"ש כל ההמשך).
וזה אמרו, דכד ברא קב"ה שהוא בינה, עלמא, שהיא הנוקבא, עבד שמיא, שהוא ז"א מאש מקו שמאל, וממים מקו ימין מתערבין כחדא ולא הוו גלדי. שהיו מתערבים יחד ואינם נקפאים, כלומר, שהיו במחלוקת זה עם זה וכל אחד מתערב בגבול חברו להכניעו תחתיו. כטבע הנוזלים המתערבים זה בזה. ולבתר, אחר שיצא קו האמצעי, אגלידו וקיימו ברוחא עלאה, נקפאו ועמדו ב' הקוין ע"י קו אמצעי שהוא ת"ת הנקרא רוח. דהיינו שנעשה כמו דברים מוצקים, שהאחד לא יכנוס עוד תוך הגבול של חברו.
ומתמן שתיל עלמא וכו': ומשם מהשמים שהם ז"א, שתל העולם שהיא הנוקבא, שיעמוד על אדנים שהם ג' קוי הנוקבא, ואלו האדנים אינם עומדים אלא באותו הרוח שהוא קו האמצעי שבהם, ובשעה שרוח ההוא מסתלק, כולם מרופפים ומזדעזעים, והעולם רותת, וז"ש ​המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. כי כנ"ל בהקוין דז"א שאומר דאגלידו וקיימו ברוחא עלאה, כן בהקוין דנוקבא הנמשכים מז"א לא קיימין אלא בההוא רוחא. כי זולת קו אמצעי אין קיום כלל להארת ב' הקוין (כנ"ל דף ב' ד"ה פירוש ע"ש).
וכלא קאים על אורייתא וכו': והכל עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה שמעלים מ"ן לזו"ן וממשיכים את קו האמצעי, כי התורה ה"ס קו אמצעי, מתקיים העולם, ואלו העמודים והאדנים, שהם ג' קוי דז"א הנקראים עמודים, וג' קוין דנוקבא הנקראים אדנים, נמצאים במקומם בקיום שלם. ואז נאמר על הנוקבא, מה ידידות משכנותיך וגו'. כי משכן ה"ס הנוקבא. והנה נתבאר שהעולם עומד על רוחא דהיינו על קו האמצעי. וז"ש דכד ישראל משתדלין באורייתא מתקיים עלמא. ומכאן ולהלן מבאר, איך גם בני אדם עומדים ומתקיימים רק על קו אמצעי.