זהר

ד) וירא אלהים את האור כי טוב, מאי ראה. א"ר חייא כדקא אמרן, חמא בעובדיהון דרשיעיא, וגניז ליה. רבי אבא אמר, וירא אלהים את האור כי טוב, לגנוז אותו. וירא אלהים את האור כי טוב, דלא אשתכח ביה ריתחא. כתיב הכא כי טוב, וכתיב התם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. וסיפיה דקרא אוכח, דכתיב, ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ובג"כ לא אשתכח ביה ריתחא, ואע"ג דשתיף לון קב"ה כחדא.

פירוש הסולם

ד) וירא אלקים וגו': וירא אלקים את האור כי טוב. שואל, מה ראה. א"ר חייא, היינו כמו שאמרנו לעיל בסמוך, שראה מעשה הרשעים וגנז אותו. כי, וירא אלקיים את האור, ה"ס קו האמצעי, הממעט את השמאל, שלא יאיר אלא ממטה למעלה, שזה נחשב לגניזת האור, כדי שימנע האור מן הרשעים כנ"ל בדבור הסמוך. ר' אבא אמר, וירא אלקים את האור כי טוב, היינו כי טוב לגנוז אותו כדי שהרשעים לא יחטאו בו. אמר רבי שמעון (כך גרם בזהר בראשית ב' אות קמ"ט) וירא אלקים את האור כי טוב, היינו, שלא נמצא בו כעס, דהיינו אחר שקו האמצעי גנז האור נשקט הכעס והמחלוקת שהיתה בין ימין לשמאל (כנ"ל בדבור הסמוך), כי כתוב כאן כי טוב, וכתוב שם, כי טוב בעיני ה' לבדך את ישראל. מה שם, הפירוש הוא, שלא נמצא כעס ודינים על ישראל, אף כאן הפירוש הוא, שלא נמצא כעס ודינים. וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך. ומשום זה לא נמצא בו כעס. ואע"פ ששיתף אותם הקב"ה יחד.
פירוש. כי סוד ההבדלה שנעשה בין קו ימין שנקרא אור, ובין קו שמאל שנקרא חשך, הוא התקון, שקו ימין יאיר ממעלה למטה, וקו שמאל לא יאיר אלא ממטה למעלה, שמתוך כך, הם יכולים להאיר ביחד, זה ממעלה למטה, וזה ממטה למעלה, ואין שום סתירה ביניהם. ונמצא, שמטרם שנעשתה הבדלה זו ביניהם, היתה ביניהם מחלוקת וכעס, כי לא יכלו להאיר ביחד. ועתה שנעשתה הבדלה הזו ביניהם, נשקטו הכעס והמחלוקת. וז"ש, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ובג"כ לא אשתכח ביה ריתחא. כי מתוך שנעשתה הבדלה ביניהם שהימין יאיר ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה, נשקטו הכעס והמחלוקת ונעשה שלום ביניהם להאיר כאחד, וז"ש, ואע"ג דשתיף לון קב"ה כחדא. דהיינו אע"פ ששיתף אותם הקב"ה, שהימין והשמאל יאירו יחד, לא היתד. שום מחלוקת ביניהם, כי מחמת ההבדלה הנ"ל, הם יכולים להאיר יחד, ואין אחד סותר לחבירו כלום.