זהר

ד) ת"ח, כד אתער רוח צפון בפלגות ליליא, וכרוזא נפיק. וקב"ה אתי לגנתא דעדן לאשתעשעא ברוחיהון דצדיקייא, כדין מתערי כל בני מטרוניתא, וכל בני היכלא, לשבחא ליה למלכא קדישא. וכדין כל אינון פקדונין דרוחין דאתמסרן בידה, כלהו אתיב למאריהון. ורובא דבני עלמא מתערין בההיא שעתא, והא פקדוניה דכלהו אתיב לגבייהו.

פירוש הסולם

ד) ת"ח כד אתער וכו': בוא וראה, כשמתעורר רוח צפון בחצות לילה, והכרוז יוצא. והקב"ה בא לגן עדן להשתעשע ברוחות הצדיקים, אז מתעוררים כל בני המלכה וכל בני ההיכל לשבח את המלך הקדוש, ז"א, ואז כל אלו הפקדונות של הרוחות שנמסרו בידה של המלכות, כולם מחזרת לבעליהם. ורוב בני העולם נעורים משינתם בשעה ההיא. ופקדונות של כולם מוחזרים להם.