פירוש הסולם

ד) וצריכים להבין כאן בדיוק איך ומה היא צורת התפלה, ואיך היא עולה למעלה לנוקבא דז"א ונעשתה למאכל בשביל הנוקבא ובשביל ז"א, בסו"ה את קרבני לחמי וגו', שהרי התפלה היא במקום קרבן. והענין הוא, כי המקריב או המתפלל הרי הוא בשביל איזה מבוקש שיש לו להקב"ה, שעל זה אמרו אין תפלה אלא בלב. והרצון הזה, מתלבש בחלקי נפשו, וחלקי נפשו הם העולים ממש למעלה שבוקעים כל האוירים עד שמגיעים להנוקבא דז"א דאצילות. כמו שנתבאר זה באורך (לעיל ויקהל אות קל"א בהסולם עש"ה) באפן, שהמבוקש מלובש בחלקי נפשו, וחלקי נפשו עולים ונעשים מ"ן לזווג ז"א ונוקביה, שה"ס אכילה, כי הזווג נקרא לחם ומאכל, כמ"ש, ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית ל"ט ז'). ובזה תבין ג"כ למה התפלה או הקרבן נעשה למ"ן לעורר הזווג. כי אין דבר ניתן מלמעלה אלא ע"י זווג זו"ן. כנודע. ולפיכך אם הקב"ה רוצה למלאות את רצון המתפלל, הנה לזווג הוא צריך. ונמצא שכל תפלה הראויה למילוי, מעוררת זווג זו"ן, כדי שישפיעו אותו המילוי אל המתפלל, שתחילה מגיעה הארת הזווג הזה בהכרח לעולמות העליונים, עד שמגיעה לבסוף אל אדם המתפלל. (כנ"ל בפלחה"ק אות קס"א) וביתר דיוק, אותם חלקי הנפש שעלו לנוקבא דז"א ונעשו למ"ן לעורר הזווג, הם עצמם נעשים לבית קבול אל הארת הזווג הממלאת את מבוקשו של המתפלל, וחוזרים אליו עם מילוי הבקשה. באפן, שיש לחלקי הנפש העולים למ"ן, ב' תפקידים, א) לעורר הזווג למילוי בקשת התפלה. ב) שיוכשרו להיות בית קבול לקבלת מילוי התפלה. ושניהם באים בבת אחת.