זהר

ד) רבי אלעזר אמר, אלה בכל אתר פסל את הראשונים תנינן וכו', מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ההוא נהר דנגיד ונפיק, ועייל לגנתא, ואשקי ליה משקיו דלעילא, ועביד ליה נייחא, ועביד איבין, ורבי זרעין, והוא כדין נייחא לכלא, ודא נייחא ליה לגנתא, ודא עביד נייחא ביה, כד"א כי בו שבת, וכתיב וישבות ביום השביעי, ודא רזא דמלה, דא עביד תולדות ולא אחרא.

פירוש הסולם

ד) ר' אלעזר אמר וכו': רא"א, למדנו ​בכל מקום שכתוב אל"ה, פוסל את הראשונים וכו' מהו כתוב למעלה בפרשת בראשית ​ונהר יוצא מעדן וגו', שפירושו, שנהר הזה שהוא יסוד, נמשך ויוצא מעדן, שהוא חכמה, ונכנס בהגן שהיא מלכות, ומשקה אותו משקוי של מעלה, ועושה לו נחת רוח, ועושה פירות ומגדל זרעים ואז הוא נחת לכל, שזהו נחת להגן שיש לו פירות, והוא מביא נחת להנהר, להיותו עושה את הפירות. כמ"ש, ​כי בו שבת, היינו בהנהר, שהוא יסוד, וכתיב ​וישבות ביום השביעי היינו בהגן שהיא מלכות. ומפרש וישבות, מלשון מנוחה ונחת. וז"ס הדבר, זה עושה תולדות היינו היסוד, שה"ס נהר היוצא מעדן, ולא אחר. כי שום ספירה אחרת אינה עושית פירות.