זהר

ד) ר׳ אבא הוה אזיל לכפר קניא, למערתא דלוד. והוו עמיה ר׳ יוסי ור׳ חייא. א״ר יוסי, כתיב, אשת חיל עטרת בעלה וגו׳. אשת חיל, דא כ״י. וכרקב בעצמותיו מבישה. אלין עמין עע״ז, דקב״ה לא יכיל למסבל לון בעלמא, כד"א, ואקוץ בם. כהני קוצין וגובין דדחקין ליה לב״נ ולא יכיל למסבל לון. א״ר אבא, הכי הוא ודאי, אשת חיל, דא כ״י, דהיא גבירתא מכמה חיילין וכמה משריין דמשתכחי בעלמא, עטרת בעלה, כד״א, עטרת תפארת, וכלא חד. עד דהוו אזלי, א״ר אבא כל חד לימא מלה, בכ״י.

פירוש הסולם

ד) ר׳ אבא הוה וכו׳: ר״א היה הולך לכפר קניא, למערה של לוד. והיו עמו ר׳ יוסי ור׳ חייא. א״ר יוסי, כתוב. ​אשת חיל עטרת בעלה וגו׳. אשת חיל, זו היא כנסת ישראל, שהיא השכינה. וכרקב בעצמותיו מבישה אלו הם עמים עכו״ם, שהקב״ה אינו יכיל לסובלם בעולם, כש׳׳א, ואקוץ בם. כאלו קוצים ודרדרים שמצירים לאדם ואינו יכול לסובלם. א״ר אבא, כך הוא ודאי, אשת חיל, זו היא כנסת ישראל, שהיא גברת על כמה צבאות וכמה מחנות מלאכים הנמצאים בעולם, דהיינו כל דרי בי״ע המתפשטים ממנה. ואשת חיל פירושו גברת ואדון, עטרת בעלה, הוא כש״א עטרת תפארת, והכל אחד. כי התפארת, היא בעלה של השכינה. בעוד שהיו הולכים, א"ר אבא כל אחד יאמר דבר, בכנסת ישראל.