זהר

ד) ואינון ברזא דאת ה׳, דהאי נקודה מדיד בהון ה׳ נקודין. דאיהי י׳ דנפיק מגו אוירא דכיא דאיהו כתר עלאה.

פירוש מעלות הסולם

ד) ואינון ברזא דאת וכו׳: והם, היינו החמש אלפין הן בסוד אות ה׳, שהיא בינה שנקודה זו, היינו המסך דחירק, מודד בהן אלפין, חמש נקודות, שהן חמש ספירות חג"ת נ״ה, בנקודות: קמץ, צירי, חולם, חיריק, שורוק. שהיא היינו המסך דחיריק, הוא י׳ היוצאת מתוך האויר הזך, שהוא כתר עליון.
פירוש. בינה דא״א שיצאה לחוץ מראש א״א לגרון, היא נעשתה לכתר עליון לכל פרצופי אצילות, שהם למטה מא"א (עי' ע״ח שער ט״ו פ״ה) ובינה זו, נחלקה לב' בחינות, ג״ר וז״ת, שג״ר דבינה נתקנו לפרצוף מיוחד הנקרא בשם או״א עלאין והם מלבישים לא״א מפה עד החזה. והאור שבהם נקרא אוירא דכיא. וז״ת דבינה נתקנו לפרצוף נבדל, הנקרא ישסו״ת, והם מלבישים לא״א מן החזה עד הטבור. והאור שבהם נקרא אויר סתם ולא אוירא דכיא. והטעם הוא, כי אויר נקרא אור הרוח שהוא אור חסדים בלי חכמה, ולכן נבחנת הבינה שיצאה לחוץ מראש א״א לבחינת אויר כי מחמת היציאה מראש א״א שהוא חכמה לחוץ, אין בה אלא אור חסדים בלי חכמה. אלא שיש הפרש בין או״א עלאין שהם ג״ר של הבינה לישסו״ת שהם ז״ת. כי ג״ר דבינה אינן נפגמות כלל מחמת יציאתן מראש א״א שהוא חכמה, מפני שעצם בחינתן הוא חסדים בלי חכמה, ואפילו בעת שהתחתונים מעלים מ״ן, ובינה חוזרת לראש א״א, גם אז אין או״א עלאין מקבלים חכמה, רק ישסו"ת כי ג״ר דבינה אינן משנות טבען לעולם, וע״כ אינן נפגמות כלל מחמת יציאתן מראש א״א, ונבחנות כאלו לא יצאו מראש א״א, והן בחינות ג״ר גמורות, ולכן הן נקראות אוירא דכיא. ואויר שלהם אינו נעשה לאור שהוא חכמה.
משא״כ ישסו״ת שהם ז״ת דבינה, הצריכות לאור החכמה בכדי להשפיע אל זו״ן, נמצאים נפגמים מחמת יציאת הבינה לחוץ מראש א״א, וחסרון החכמה מחמת היותם בגופו של א״א, מורגש בהם לחסרון ממש, ולכן אויר שלהם אינו נקרא אוירא דכיא. רק אויר סתם. אמנם בשעה שי' יוצאת מאויר הישסו״ת, שאז עולים או״א לראש א״א, ומשפיעים חכמה לישסו״ת, ואז גם ז״א מקבל חכמה מישסו״ת, וכיון שהם נשלמים בחכמה, הם יכולים לקבל את אוירא דכיא מאו״א, כי כבר אין בהם שום חסרון כמו או״א. וזה אמרו ואינון ברזא דאת ה׳ שחג״ת נ״ה דז״א, הם בסוד ישסו״ת שעלו לראש א״א, ונשלמים בהארת חכמה, וישסו״ת נבחנים לה׳ ראשונה של שם הוי״ה. דהאי נקודה שהיא המסך דחיריק הנכלל באו״א וישסו״ת בעת עלייתם לראש א״א, מדיד בהון ה׳ נקודין, כי יש ב׳ בחינות בעלית מ״ן דז״א, א׳ מתוך שג״ר דבינה שה״ס או״א עלאין הם תמיד באחורים לחכמה, דהיינו שאינם רוצים לקבל חכמה רק חסדים, ואין ישסו״ת יכולים לקבל חכמה מא״א, אלא דרך או״א, מפני שכל מדרגה אינה מקבלת אלא מן המדרגה העליונה הסמוכה לה, ולכן אי אפשר שישסו״ת יקבלו חכמה דרך או״א, אלא באופן שז״א עולה למ״ן לישסו״ת, ואז מסירים או״א את אחורים שלהם מן החכמה, והחכמה עוברת דרך או״א אל ישסו״ת, וסדר זה נעשה עוד בע״ס דאו״י שבכל עת שז״א עולה למ״ן מתעוררת בינה להמשיך לו חכמה.
בחינה ב' של עליית מ״ן דז״א הוא, כדי ליחד ב' הקוים ימין ושמאל דישסו״ת, כי כשיוצא קו שמאל דישסו״ת, נעשה מחלוקת בין ימין ושמאל, שמשום זה שניהם אינם מאירים, עד שז״א מיחדם זה בזה בסוד הקו האמצעי ואז שניהם מאירים. וזה נבחן שיוצאים ג' קוים בבינה ע״י המסך דז״א. ויש כלל שכל שיעור אור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו גם התחתון, כמו שכתוב (בזהר בראשית א׳ אות שס״ג) תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא. ונמצא שמסך דז״א מדד ה' נקודין שה״ס תקון ג' קוין בחג״ת למעלה מחזה, וב' קוים נ״ה למטה מחזה בישסו"ת, וגם ז״א עצמו נחתם באותן חמש נקודות. דאיהי י' כי מסך דז״א, ה״ס י' דנפיק מגו אוירא דכיא שנמתקה בחסדים דאו״א עלאין, דאיהו כתר עלאה שה״ס ג"ר דבינה דא״א, שה״ס כתר העליון לכל פרצופי אצילות, והחסדים שלהם הם בתכלית השלימות, ונבחנים לג״ר גמורים, שהם יותר חשובים מחכמה משום שמהם מושפעת החכמה לכל הפרצופים אע״פ שהם עצמם הם חסדים בלי חכמה.