זהר

ד) ורזא דמלה עוטה אור כשלמה וכו'. כד איהי אור מעוטף, ולא אתפשט ואיהו סתים, אתקרי אויר. אור סתים באת יו״ד, נקודה בהיכליה. כד אפיק י׳ מאוי״ר, אתגלייא או״ר ודא איהו ויאמר אלהים יהי אור.

פירוש מעלות הסולם

ד) ורזא דמלה עוטה וגו': וסוד הדבר עוטה אור כשלמה, כשהוא אור מעוטף בלי התפשטות והוא סתום, אז הוא נקרא אויר, היינו שהאור סתום על ידי אות י׳ שהיא מלכות, נקודה בהיכלה, כי י׳ נכנסה במלת אור ונעשה הצרוף אויר, כשהוציא את י׳ מאויר נתגלה אור, וזהו ​ויאמר אלקים יהי אור.
פירוש, מלכות נקראת נקודה, וישסו״ת שהם בינה נקראים היכל ובסוד המתוק של מדת הרחמים עלתה מלכות לבינה בסוד נקודה בהיכליה ונמצא שאור ההיכל נסתם ונעשה לאויר שפירושו קומת רוח, כי בזמן שישנם כל חמשת האורות נרנח״י. נקרא בשם אור, אבל ע״י עליית הנקודה להיכל נעשה הסיום והזווג תחת החכמה, ובינה תפארת ומלכות יצאו מחוץ להיכל למטה וכיון שלא נשאר בהיכל אלא ב׳ כלים כתר וחכמה, לכן לא נשאר שם אלא ב׳ אורות נפש רוח, ואור רוח נקרא אויר.
וזה אמרו ורזא דמלה וכו' כד איהי אור מעוטף דהיינו בזמן עליית המלכות לבינה, ולא אתפשט כי כשאין בקומה רק אור רוח שהוא ו״ק אין לה התפשטות, ואיהו סתים כי הארת ו״ק היא קטנות, אז המדרגה היא סתומה ואתקרי אויר, וכו' כי אור רוח מכונה בשם אויר. כד אפיק י׳ מאויר אתגלייא אור אח״כ כשהאירו המוחין דגדלות של ישסו״ת, ומלכות ירדה למקומה, בזה יצאה י׳ מאויר וחזר צרוף אור למקומו ודא איהו ויאמר אלקים יהי אור כי כיון שישנם ה׳ כלים חזרו ה׳ אורות נרנח״י ונתלבשו בהם.
ומה שלפעמים מפרש הזהר נקודה בהיכליה על החכמה שנקראת נקודה שהיא בהיכליה בישסו״ת שהם היכל לנקודה העליונה שהיא או״א עלאין, ואין או״א מגלים החכמה שבהם אלא בסוד ההיכל שהוא בינה. ולפעמים מפרש נקודה בהיכליה שנקודה היא מלכות העולה לבינה שהיא היכל. הענין הוא כי לעולם אין החכמה מתגלה אלא במלכות שהיא נקראת אישון בת עין, היינו הנקודה השחורה שבעין שהיא העיקר שבעין משום ששאר ג׳ הגוונים שבעין ה״ס חג״ת שאין החכמה הנקראת ראיה מתגלית בהם, אמנם אין המלכות מאירה בחכמה רק בזמן שזו״ן עולים ומלבישים לאו״א עלאין שאז נכללות ב׳ החכמות ביחד חכמה עלאה וחכמה תתאה כי באצילות יש ב׳ נקודות הנקראות חכמה ונקראות בת. א', היא חכמה עליונה שהם או״א. ב', חכמה תחתונה שהיא מלכות. וכשהן מתייחדות ע״י ז״א שחג״ת שלו נקראים ש' נעשה צירוף שבת שאז מאירה המלכות בחכמה. וזה נוהג הן בבינה הן במלכות הנכללות יחד. (עי׳ במאמר דטעין חמרי בהקסה״ז בסוה״כ את שבתותי תשמורו. ובפרשת ויקהל אות קפ״ב).