תוכן

ג) והנה אז נזדווגו או"א על המ"ן שקבלו מיסוד דא"ק, והוציאו בחינות ה"ח וה"ג בקומת כתר, שפירושו בחינות זו"ן שיש להם הארת חכמה דכתר. ושיעור מוחין אלו כבר נתבאר היטב באו"פ לעיל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין, ע"ש כל ההמשך). וקומה זו נבחנת לראש דאו"א, לבחינות הסתכלות עיינין דאו"א זב"ז. ואע"פ שכל או"א בחינת ראש הם, ואפילו בחינת היסודות שבהם, אלא לפי שהיא קומת כתר דאו"א, לכן מכונה ראש דאו"א, אבל קומת חכמה ובינה נקראת גוף דאו"א, וקומת ז"א נקראת יסודות דאו"א. אבל כולם בחינת ראש, כלומר בחינת הלבשה שממטה למעלה הנקראת ראש. אבל ההתלבשות שנתפשטה ממעלה למטה שירדה מהקומה הנ"ל שהיא בחינת גוף אמיתי, נקראת בשם ז' המלכים, ולא על שם או"א. וההתפשטות ממעלה למטה מהקומה הא' הנ"ל, שנקרא ראש דאו"א, נתפשטה במלך הדעת דנקודים, שהוא הגוף לקומה זו.
ובטרם שנגמר להתפשט בו האור, נשבר הכלי ונפל לבי"ע, בחינות ג"ר שבו לבריאה, וו"ק שבו ליצירה, ומלכות שבו לעשיה. אלא שעדיין לא נפל לתחתית בי"ע לגמרי, רק לתחתית ג"ר דבי"ע, דהיינו לדעת דבי"ע. ואז נפסק הזווג גם מראש דאו"א, כי כל הזווג הזה לא היה אלא בשביל המ"ן שהם זו"ן, ולא בשביל עצמם. ולכן כיון שמת הכלי הא' דזו"ן, פסק הזווג השייך לכלי ההוא. והרשימות דאותה קומת כתר דאו"א, נפלו מבחינות או"א לבחינת גוף, דהיינו לבחינת ז"ת דנקודים, והן מכונות אחורים דאו"א, שנפלו במקום מלך הדעת. ורשימו דמלך הדעת עצמו נפלה למלכות דאצילות, ומאירה אל הכלי שלה מרחוק בסוד תגין על האותיות, כי אינה יכולה להתלבש בתוך הכלי כדרכה, משום שאינה יכולה לרדת אחריו לבריאה ולהפרד משורשה, כי היתה אובדת מעלתה.
ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין דאו"א, עלתה ה"ת לחוטם, וירדה מדרגת הזווג לבחינת גוף דאבא, דהיינו קומה היוצאת על מסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, והגוף שלו שממעלה למטה, נתפשט במלך החסד. וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק האור ממנו, והכלי נשבר ונפל לבינה דבי"ע. והקומה דאבא ירדה לבחינת גוף במקום חסד, דהיינו לבחינת הגוף שלו. והרשימו דחסד ירדה למקום יסוד דאצילות, כי מלכות היתה תפושה מרשימו דדעת. ועד"ז, אחר ביטול הזווג דקומת אבא, עלתה ה"ת לאזן, וירד הזווג למדרגת בינה בראש, ובגוף נתפשט למלך גבורה. וגם הוא נשבר, ונפל לבי"ע במקום חכמה דבי"ע. וקומת בינה של ראש דאו"א, ירדה למקום הגוף שלה, דהיינו במקום מלך הגבורה. ורשימו דמלך הגבורה, ירדה למקום נו"ה דאצילות, כי מקום היסוד היה תפוש מרשימו דמלך החסד. ועד"ז אחר ביטול הזווג דקומת אמא, עלתה ה"ת בחזרה לעינים, ויצאה קומת ז"א באו"א, הנקראת בחינות יסודות דאו"א, וממעלה למטה נתפשטה במלך ת"ת בשליש עליון שלו, וכשנשבר ירד הכלי לבחינת למטה מחזה, דהיינו לבחינת ב"ש תתאין דת"ת. והקומה של ראש ירדה למקום הגוף שלו, דהיינו בשליש עליון דמלך הת"ת. ונתבטל כל הזווג דאו"א, ונגמרו נפילות כל האחורים שלהם, דהיינו כל ד' הקומות שיצאו באו"א כנ"ל, ונתבטלו בסבת שביה"כ דד' הגופות שלהם. שכל קומה נפלה למקום שהיה בו הגוף שלה. ובחינת רשימו דמלך הת"ת הזה, נשארה במקומה כי לא היה לה מקום לירד, שנצח והוד היה תפוש מרשימו דמלך הגבורה כנ"ל.
וכיון שנזדכך המסך כולו ועלה לשורשו לפה דאו"א ונכלל שם בהזווג אב"א שנשאר באו"א (כנ"ל אות כ"ב ע"ש), שהוא המצב הא' דראש החדש הב', שנקרא ישסו"ת דנקודים. הנה אז ירדה הארה זו דאב"א דאו"א, ותיקנה את האחורים שירדו במקום דחג"ת בתיקון קוים, עד שנעשו כלים חדשים מתוקנים, דעת ות"ת בקו אמצעי, וחסד לימין, וגבורה לשמאל. ואז עלו הרשימות דד' המלכים דחג"ת, ונתלבשו בכלים ההם, שנעשו מאחורים דאו"א. שמכח זה נפלו הכלים שלהם שבבי"ע, לדיוטא התחתונה אשר שם, דהיינו למקום נהי"מ דבי"ע (כנ"ל אות כ"ה).