ב) כבר נתבאר, שכל הקומות היוצאות בדרך ההזדככות, הן נבחנות לאו"ח ודין, ואע"פ שיש בהן גם או"י. אלא כיון שנמשכות דרך אחורים, דהיינו בדרך הזדככות העביות שנקרא פנים כנ"ל, ע"כ גם האו"י נבחן לבחי' דין.
וזה אמרו, "היסוד מאיר בכלי של המלכות דרך אחורים של היסוד". אשר כל הע"ס האלו האו"י והאו"ח יחד הן בחינת אחורים ודין. אמנם מלבד זה יש להבין, אשר כל האור היורד מהיסוד לכלי מלכות, הוא כולו או"ח ואין בו מאו"י כלום. כי בהיות מקום הזווג והמסך בכלי היסוד, דהיינו בבחי"ג, הרי המסך הזה מעכב על האו"י שלא יתפשט ממנו כלום מבחי"ג ולמטה. ונמצא שכל מה שיורד מהיסוד לכלי המלכות, הוא רק או"ח ולא או"י. וזה שמוסיף הרב ומדייק "בסוד או"ח" כאמור.
ג) שאור זה הוא בקומת כתר, שהוא מחשיב את העביות הגדולה יותר לבחינת פנים. ואו"ח היורד משפיל העביות הגדולה דבחי"ד, ומעדיף לבחי"ג הזך ממנה שהוא בסתירה לאור המלכות העולה. וע"כ מבטשים זה בזה כנ"ל (ח"ד פ"ג אות י' ע"ש) ויתבאר עוד בהסתכלות פנימית כאן [ל"ו - ל"ט].
ד) ונקראו ניצוצין משום הדמיון אל הניצוצין היוצאים מתחת הפטיש דאתנהרו ואתדעכו לאלתר, כמ"ש בזוהר. אמנם אין המשל דומה לנמשל לגמרי, כי הניצוצין היוצאין תחת הפטיש מאירים כרגע ונאבדים תכף ולא נודע מקומם איה. משא"כ אלו ניצוצין שבכאן וכן הרפ"ח ניצוצין, אע"פ שנכבו תכף מחמת הסתלקות הזווג לבחינה יותר עליונה שהיא הבחי"ב, עכ"ז לא נאבדו משם. כי אין העדר ברוחני כנודע, ועצמותן וממשיותן נשארו שמה, אשר אח"כ חזרו לאיתנם בעת שהגיע לשם התפ"ב כמ"ש במקומו.
ה) הוא אור העב הנשאר למטה אחר ההסתלקות דהתפ"א, שהוא עצם הכלים השייכים להתפ"א דעקודים, אשר שמה הניחו האורות את הרשימות שלהם, ושמה נפלו הניצוצין מהאו"ח היורד, כמ"ש הרב לעיל (ח"ד פ"ב אות י' ע"ש ובאו"פ).