תוכן

ג) באין משיג, אין בריאה. והכל בלי צורה, בהיותם באמת מופשטים מצורה. וע"כ משיג רע יהי' בורא רע, ומשיג טוב יהי' בורא טוב
וזאת תבין, שאין אנו מעריכין על מחשבת השי"ת לבדו, רצוני לומר, קודם הבריאה ובלי הבריאה, כי הי' זה שטות ורשעות וגסות הרוח לשפלים כערכינו לרצות להעריך על מחשבת הבורא ית' דלית מחשבה תפישה ביה כלל וכלל בשום ציור שבמושגינו הגופני.
אלא אנו דורשים את המציאות כמות שהיא ערוכה לפנינו, כלומר אחר שנברא העולם. וזהו ברור לנו שאין הבריאה עולית בשם בלי שיהי' משיגים אותה בערכיה. למשל, אם לא הי' מי שיגע באש ונכוה, אז לא הי' הכויה נבראת כלל בעולם, כי כלפי הבורא ית' אין הכויה במושגיו ח"ו. וכן החמדה, וכן כל משפטי בני אדם ששופטים בה' החושים שלהם ובשכל. והרי שלך לפניך שמשיגי הרע יהיו כמו בוראי רע, ומשיגי הטוב יהיו בוראי טוב.
וכיון שאנו רואים עובדי ה' אשר מלא את לבם חכמה להתבונן במעשי מרכבה ובמעשה בראשית ובכל העולמות העליונים מה שהי' ומה שעתיד להיות, ומתענגים על נועם ה' והדרו, יש לנו להבין בזה חפץ השי"ת בתכלית הבריאה שלו ששורה רק על עובדים האלו המשיגים כבודו והדרו, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילם. וכדי להבין את הענין הזה על בוריו, ערך לנו אותיות דהאי עלמא, במנהג המלך עם בנו יחידו כנ"ל, שיש צער למלך אם הוא בן מביש ולא יצלח, ולהיפך, שיש נחת למלך אם הוא בן חכם ומצליח ומוכשר לקבל כל הטובות שחשב עליו המלך.
וזה שכתב האר"י ז"ל, דכיון שיש בו ית' בכח כל אלו השמות הקדושים רחום וחנון וכו', הרי הם מחויבים לצאת בפועל. כלומר, כשנביט על מציאות הערוך לעינינו, הננו רואים שיש בו בכח כאשר הי' עם אבותינו, א"כ יהי' גילוי פעולה הזאת תכלית הבריאה המחויבת לצאת לפועל, וכל מי שאינו מיישר דרכיו, נמצא משבית חפץ ה', ורתוי [-ראוי] לו שלא בא לעולם, באמרו שלחן ה' נבזה, ומזבח ה' מגואל הוא (ע"פ מלאכי א, ז-יב), ומרשיע את קונו. ובן חכם ישמח אב (משלי י, א), וישיג כל גילוי שמותיו הטובים, כי חפץ ה' בידו יצליח.