תוכן

ג) ​מיום ראש השנה, מתחלת הנסירה, ​עד סוף ערב יוה"כ, והיה אז אב"א עמו, מהחזה ולמטה. ואז אפיל דורמיטא לז"א, והוא, כי נה"י דאימא מסתלקין ממנו, ונשארין כנודע חכמה וחסדים ערומים בלי לבוש, בסוד מקיפים על ראשו. אך הבינה והגבורות עם הנה"י, נכנסין בנוקבא וניתנין אליה ע"י אימא שלא ע"י ז"א, ואז ננסר ת"ת שבו, וכתר שבה לבד. והנה בהסתלק אלו המוחין מז"א, עלו בסוד מ"ן באו"א, ונתחדשו לו מוחין אחרים חדשים, מתוקים יותר, אך החכמה והחסדים הם לבדם שהעלו מ"ן, כנזכר במקום אחר בסוד התקיעה, תק"ע י"ה, דמטי לרישיה דאברהם הם החסדים, ועולין במ"ן אל האו"א, ומולידין ב' מנצפ"ך לבד, כנזכר במקום אחר, כי כשהזווג לצורך הנקבה לבד, אז די שהז"א לבדו יעלה מ"ן. ולכן די שיעלו החסדים והחכמה בסוד מ"ן. והנה ב' המנצפ"ך, הם לצורך הנקבה לבד, כי מנצפ"ך א' הוא לבינה דז"א, ומנצפ"ך ב' הם גבורות דז"א, שאח"כ הם חלק הנוקבא תתאה, ואז נותנם הז"א דרך האחור אל הנקבה על ידו, והם יותר מתוקות.