תוכן

ג) תפלת ערבית, מעת שמתחיל ברכות ק"ש הראשונות, שהיא אשר בדברו מעריב ערבים, עד סיום כל העמידה, סגור עיניך וסתום אותם. וגם תאסור שתי ידיך, ותניחם זו על זו, יד ימינך על יד שמאלך על החזה. וטעם סתימת העינים, יתבאר לך במ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ה ע"א, ומהו עולימתא שפירתא ולית לה עיינין וגו', כי הנה רחל נאמר בה ורחל היתה יפת תואר, וזהו עולימתא שפירתא, אבל לית בה עיינין, כמו בלאה אחותה, שנאמר בה ועיני לאה רכות. וטעם הדבר, כי לאה עומדת אחורי רישא דז"א, ונמשך שפע מעיינין דיליה ללאה, ונעשין שם בה עיינין. אך רחל היא מן החזה ולמטה באחורי ז"א, ושם בפנים בתוך ז"א, מסתיים יסוד אימא, והחסדים מתגלים בגילוי רב, ומאירין לרחל, שהוא בחי' היופי. אמנם אין שם בחינות עיינין בז"א, כדי שימשיכו ויעשו עיינין ברחל. וע"כ כינה יופי המראה לרחל, ולא ללאה, כי שם האורות מכוסין. וכינה העינים ללאה, ולא לרחל. והנה בלילה, הוא חושך, ונחשכין עיני רחל, משא"כ ביום, כמ"ש בתפלת השחר וע"כ צריך לסגור העינים, לרמוז על החשך הנזכר. ובזה תבין, מהו ענין בחי' החשך, ומהיכן נמשך, וגם למה החשך הוא בלילה ולא ביום.