תוכן

ג) אמנם נבאר ענין ז"א, וממנו תקיש אל השאר עד סוף דעתיק כל מה שיכולה להשיג וכו'. הנה ג' כלים יש בז"א: חיצון, ואמצעי, ופנימי. ואין לך אבר ואבר, שאין בו שלשה בחינת אלו, עובי חיצון מצד האחור, ועובי הפנימי מצד הפנים, ומה שביניהם בסוד אמצעי. אכן שורש שלשה כלים אלו, החיצון שבכולם נמשך חיותו מן הכבד, על ידי וורידי הכבד, שבהם שולח המזון שהוא הדם, אל אותו הכלי החיצון. וכלי האמצעי נמשך חיותו מן הלב, ע"י עורקים הדופקים הנמשכים מן הלב, שבהם שולח החיות הרוחני, כעין רוח דק וזך, והוא בחי' דם חומרי ג"כ, אלא שחזר (ונתדכך) (ונזדכך) בלב, כנודע ליודעי חן ומביני דעת, כי הכבד שולח הדם אל כל האברים, וביותר מובחר שולחו אל הלב, והלב חוזר ומזככו, ונעשה בו בחי' רוחניים זכים, ומשלחם אל הכלי האמצעי, אשר בכל אבר ואבר. אחר כך הלב שולח הרוחות היותר מזוכך אל המוח, ושם חוזר ומזדכך פעם שלישי, ואז שולחו המוח אל כלי הפנימי של האבר, דרך הגידין הנמשכין מן המוח, כנודע, אותו הרוחניות נקרא כח ההרגשה.