תוכן

ג) וכן מ"ש החסיד ר' יונה, על קשר הכתובים, שאמר שהע"ה כבד את ה' מהונך וימלאו אסמיך וגו', מוסר ה' בני אל תמאס, שכתב, שאם לא ימלאו אסמיך, לא תאמר שוא עבוד את ה', כי את אשר יאהב ה' יוכיח. וכן אמר כאן, אע"פ שאמרתי לכם תשמרון לעשות למען תחיון, אם לא יהיה כן, לא תהיו בועטין, כי אפשר שהוא נסיון, כי מנסה ה' אתכם לדעת אם תשמרו מצותיו אם לא, אף בבא עליכם צרה וצוקה, כמו שנסה אתכם שהוליכך במדבר ארבעים שנה, לראות אם תבעטו לומר, הרי אנו שומרים מצותיו ותורותיו, והרי עינה בדרך כחנו זה ארבעים שנה, ולא הכניסנו לארץ ישראל. ואמר לשון רבים תחלה, ואח"כ לשון יחיד, כי לרוב העולם, מי ששומר המצוה יהיה לו טובה ויחיה, לכן אמר לשון רבים תשמרון למען תחיון, כי בכלל הוא כן. ואם פרט א' או ב' יוצא מן הכלל הזה, ויהיה צדיק ורע לו, אין זה כי אם נסיון, לז"א וזכרת את כל הדרך וכו', ויענך וירעיבך, לומר תזכור עוד מה שעינך והרעיבך, מזה תבין שאם אתה צדיק ורע לו, אפשר שזהו מוסר מאתו יתברך, למרק שום עון, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וזהו ויענך וירעיבך. אף שהמן היה מאכל רוחני וחשוב, אעפ"כ היה להם עינוי ורעבון, כמ"ש ונפשינו קצה בלחם הקלקל, אשר בלתי אל המן עינינו. והפסוק עצמו אמר טענה זו בעבורם, ומליץ טוב בעדם, כמ"ש אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, כי דרך העולם להיות חביב יותר המאכל שהורגל בו, ואם יביאו לפניו יותר חשוב, אינו חביב עליו, לפי שלא הורגל בו, כן הענין כאן. ומה גם להיותו רוחני, והחומר אינו חפץ כ"א במאכל חומרי, וכל כונתו יתברך להודיע, כי לא מה שהוא טוב הוא טוב אמיתי, כי היסורין הם למרק עון, והם יותר טוב, לכן אמרו מברכין על הרעה מעין הטובה. וכן היה נחום איש גם זו אומר, ג"ז לטובה, אף שהוא נראה רע בעיני הכל. וז"ש, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, שהוא טוב בעיניך, כי על כל מוצא פי ה', כל מה שגוזר השי"ת הן רע והן טוב, יחיה האדם יותר ממנו, לכן מוסר ה' בני אל תמאס.