תוכן

ג) ואמנם אבא הוא שם ע"ב, ואחוריו דפ"ק. והענין, כי אין פנימית אבא עצמו יורד למטה, רק אחוריו שלו כנודע כי כל דבר עליון לא ירד למטה, רק מצד אחוריים שלו, והוא קפ"ד, שהוא דפק, לכן כל חיות אדם בדפק הזה כנודע, ולכן ממנו יבררו חולי האדם, כי כפי שיש עבירה נחסר האור משם. אמנם כבר ידעת מ"ש בתיקונים, י' מינים יש בדפ"ק, והם: צירי, סגול כו'. וסוד הענין הוא: כי אבא סוד נקודות כנודע, והנה אותן הדפיקות שנותן כולם בציור נקודות. והנה לפעמים כשתשים ידך בדפק, תראה נקודה א', ואח"כ נקודה ב' בצידה, ונקרא צירי. ולפעמים זו למעלה מזו, ונקרא שבא. ולפעמים ראשונה ארוכה, והב' נקודה לבד, וזו קמץ. וכן כיוצא בזה, וזה מורה כפי החיות שנמשך, ומאיזה בחי' שבחכמה. כי אם נקודת הדפק הוא קמץ, מורה על התגברות בחי' הכתר שבחכמה, אשר משם שולח חיות אל האדם, ואל האברים כולם. ואם הוא פתח, הוא מהחכמה שבחכמה, וכן כיוצא בזה בכל הנקודים. ולפעמים הם ב' נקודין, שבא צירי, או שבא קמץ, וכיוצא בזה. ואמנם דע, כי בזה יורה חטא האדם, כי אם הדפיקה הוא קמץ, זה יורה שחטא בכתר, ולכן כתר מתגבר ומראה כחו, כדי שלא יסתלק. וזה ההיכר, אם אנו רואין בחי' אחת גוברת, יורה על החסרון אותה בחינה, ע"ד תוסף רוחם יגועון, שכל דבר החלוש הוא מגבר בכח, כדי להתחזק. ולפעמים זה מורה להיפך, על שעשה בבחינה ההיא איזה מצוה ואין אתנו יודע עד מה.