תוכן

ג) אבל ענין ​חנוכה ​ופורים, הוא באופן אחר, כי תרוייהו אינון בהוד. ואעפ"י שבתפלת שחרית בחול ביארנו, דיעקב בנצח, ומלכות בהוד. וכפ"ז החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים, אשר תרוייהו אינון בהוד. אבל הענין הוא, על דרך שביארנו בדרוש ר"ח, בענין היו"ט, כי הנוקבא יש לה אז תוספות קדושה, לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה, וכן הוא כאן. כי הנה בחול, יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד, ואח"כ נותן לה הארתה, ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים, היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד, ע"י עצמה, שלא ע"י בעלה, ואינה טפילה אליו כימי החול. והנה ענין זה, הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו, יותר מבחול[1,2]