תוכן

ג) אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. דע. כי החכמה היא רמוזה בקוצו של יו"ד העליון, ומה שנתגלה ממנה הוא גוף הי' לבד, ולא השיגה הבינה ממנה רק הקוץ התחתון. וז"ש אלהים, שהיא הבינה, הבין דרכה ולא אמר לשון חכמה, אלא הבין לשון בינה לבד ומה הוא מה שהבין, הדרך לבד, ולא גוף החכמה, וזהו הקוץ תחתון, כאמור. וכמש"ה דרך גבר בעלמה, כי זהו אחד מהדברים שנפלאו משלמה הע"ה, כי לא השיג אותו הדרך שמשפיע החכמה לבינה. וז"ש בעלמה, שהכונה שהיא נעלמת, וזהו העלמה לשון העלם. ומה שנתגלה עוד מן הבינה אל ז"א, דהיינו מן הה' אל הו', לא היה רק הטפל, כי העיקר נשאר נעלם למעלה בבינה. וזמ"ש רז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה. והנה נובלת, הוא לשון גרוע, כמו הפרי שהוא גרוע, שנופל ע"י הרוח. וידוע כי הרוח הוא הת"ת, וחלק זה שנתגלה בו', הוא הנקרא תורה שבכתב. שהכונה, שנשארה שמה לעולם בכתר, דהיינו הת"ת דהיינו הו', כי שמה הם הכ"ב אתוון שהם הכתב עצמו, ולא נתגלה ממנה אל המלכות, כי שמה היא נעלמת כו'. ולכן לא ניתנה ליאמר על פה, כמ"ש חז"ל, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, ביען, שהוא גילוי במה שהוא נעלם ולא נתגלה. ומה שנתגלה אל המלכות דהיינו ה' אחרונה, הוא חלק תורה שבעל פה, ולכן לא ניתנו ליכתב, שמורה העלם בגלוי.