תוכן

ג) או יאמר, ואחר עורי נקפו זאת וכו'. ענין דפק האדם, שבו מתגלים חולאי האדם. ודע, כי הלא האדם העליון הוא ז"א. וכבר ביארנו בסוד פסוק כולם בחכמה עשית, כי אבא חכמה עילאה, הוא חיות כל האצילות. ושהאור העליון של א"ס מתפשט באצילות, מתלבש תוך אבא ומתעלם בתוכו, ואז אבא מתפשט בכל האצילות כולו עד סופו, ובתוכו הוא מוצנע החיות ונעלם בו, ועל ידו שואבין החיות העליון של הא"ס, ומחיה את כל עולם האצילות, וז"ס כולם בחכמה עשית. והנה החכמה, מתפשטת תוך הוורידים של דם החיוני של האדם, והדפקים של האדם, ובתוך אותם הדפקים גנוז ונעלם החיות העליון דא"ס, המחיה האצילות כולו. באופן, כי הדפק עצמו שהוא הווריד, הוא אבא, והחיות שבתוכו, הוא אור הא"ס וחיותו. וכבר ידעת, כי במחשבה אתברירו כל הש"ך ניצוצין. והפסולת מתוך הטוב. ולכן הדם הטוב והחיות הנאה, הוא מתעלם בדפק. והדם הרע יוצא לחוץ. ולפעמים מחמת העונות, אין יכולת למחשבה לברור ולדחות מותר פסולת הדם הרע לחוץ, ואז צריך הקזה להוציאו לחוץ. ואמנם אבא, הוא שם ע"ב דיודי"ן, ואחוריים שלו דפ"ק.