תוכן

ג) ואמר טוב לי, כלומר, טוב ליו"ד, דהא בשם הוי"ה יש יו"ד, ובשם אדנ"י יש יו"ד, אלא שבשם ההוי"ה היו"ד בראש, ובשם אדנ"י היו"ד בסוף, וזה משום שלעולם בדכורא כלולה ג"כ בחינת הנוקבא. ובנוקבא יש בחינת הדכורא, אלא שבדכורא בחינת דכורא שבו גוברת. ולכך י' דהוי דכורא. ברישא, דשלטא דכורא. ובנוקבא, בחינת הנוקבא שבה גוברת על בחינת הדכורא שבה, ולכן י' שבסוף דשלטא בחינת הנוקבא על הי', שהיא דכורא. ובחינת יו"ד דשם אדנ"י, הוא הנקראת חכמת שלמה. ולהיות בחינת יו"ד שבה בחינת דכורא שבה. לכך לבחינה זו הוי טוב, מה דהיא מקבלת מאבא שהוא דכורא. וזהו התורה כנז'. ואמר תורת פיך, לפי שאינה מקבלת היא מאור זה דאבא, אלא דרך הפה בסוד נשיקין. וזה, כי להיות הגרון מקום צר, והאורות שם הם מרובים, יוצאים האורות דרך הפה כלם, שיסוד דאימא נבקע מריבוי האור, זה גורם בקיעת הפה, מריבוי האורות במקום צר. ולכך יצא הפה במקום זה, שגרמו פתיחת הפה האורות כאמור. וכיון שנבקע שם יסוד דאימא, יסוד אבא מתגלה, והיא בסוד נשיקין, נוטלת אז מיסוד אבא שהיא התורה דרך הפה, וז"ש תורת פיך. וזהו בסוד אהבה. שהם החסדים והגבורות שמתגלות בפה: א"ה, הם חסדים וגבורות שבפה שלו. ב"ה, הם חסדים וגבורות שבפה שלה, ומאירים אלו באלו, ונעשים אהבה.