תוכן

ג) וז"ס מ"ש בחכמה יבנה בית, פירוש, הבית שלה לבד. ובתבונה יתכונן, היינו הבית הנזכר, דהיינו שאינם מתפשטים לחוץ. אבל ובדעת חדרים ימלאון, וכשיורדים יורדים מהדעת הה' גבורות תחלה, עד הוד שבזעיר, מהחסד של זעיר עד הוד שבו הם חמשה. ואח"כ לוקט אותם יוסף, דהיינו יסוד הנקרא כ"ל, כנז"ל. וכשנשאר המקום פנוי, יורדים ג"כ הה' חסדים עד הוד. וכשרואה יוסף, נותן הה' גבורות והה' חסדים שכלולים מי', הם ק', כמנין כ"ל כ"ל. וז"ס ויכלכל יוסף את אביו וכו'. וכבר ידעת, איך ז"א יצא מבטן אימא מסוף שני שלישים, ואותו שליש נעשה לו כתר, ונשאר נה"י שמתפשט בכל זעיר עד הוד, כמו שביארנו בדרושים היאך יתחלקו אלו הפרקים, וע"ש. נמצא, שהפרק הא' של נצח, וכן הפרק הא' של הוד. דהיינו החסד והגבורה שהם שני חסדים, עדיין הם נעלמים בגוף. ונכנסים בזרועות של זעיר מלובשים, אבל היסוד של אימא שנעשה ת"ת לזעיר, הוא מגולה, שאין לו שום כיסוי. וכן שאר הפרקים של ירכים הם מגולים. נמצא, שהאור הוא בהם בלי לבוש, ונכנסו בז"א בלי לבוש. נמצא, שת"ת ונ"ה שבז"א, מהחסדים שהם באימא, ונ"ה נכנסו בזעיר בלי לבוש. וכן בנוקביה, הת"ת ונ"ה של הגבורות נכנסו בה בלי לבוש, אמנם הב' גבורות נכנסו בה במלבוש. ע"ד שאמר בז"א.