תוכן

ג) ושמעתי פירוש הדברים, כי משה היה מבחינת אור של חכמה. וכן אהרן. ולכן כתיב משה ואהרן בכהניו. אבל שמואל ע"ה. ממקום שמתקנת שמו שהם נ"ה בינה. ושניהם בחינת חסדים, אעפ"י שזה ימין וזה שמאל, אבל הוא אור חכמה שהיא התורה. ולכן שניהם שמשו בכהונה גדולה. ולכן נבואת מרע"ה מעלמא דדכורא, אור אבא, בחינת זעיר, שזהו תיקון ושלמות זעיר פנים בפנים, כי הבינה היא נותנת למלכות דאימא אוזיפת מנהא לברתא. אבל שלימות ותיקון זעיר ופנימיותו הוא אור אבא, ומשם השיג, וזהו התורה. אבל שמואל נתנבא מבחינת אימא, והם נ"ה הפנימיים, לא ע"י יציאת אורם בנ"ה של זעיר, אלא ממש זכה בנ"ה של אימא, ושאר הנביאים אינם משיגים אלא אור אימא עילאה, ע"י התלבשותם בנ"ה של זעיר. נמצא, שאור הזה הוא מה שלוקחים נ"ה דזעיר לעצמם, אמנם רוח הקדש הוא ביסוד, בת קול במלכות, ולזה נקראת בת, מעין הקול, לפי שעיקר הקול הוא בבינה, בסוד קול גדול, קול השופר, ומלכות מעין אותו קול. וכשהנביאים היו משיגים, הוא בהתלבש זה האור למטה, וכל אחד היה משיג לפי ערכו.