תוכן

ג) ואמנם בתחילה נבראו ע"י מדת הדין, זהו ו"פ, שהוא פ"ו כמנין אלהי"ם. והנה היא עצמה נק' אלהי"ם, ויש בה חמשה אותיות ראש לשועלים, ואח"כ נעשית ה' אחרונה שבשם, זנב לאריות. ושני כינוייה נרמזו בה"ץ ו"ף. ויען נבראו אדם וחוה באלהי"ם, מדת הדין יין החזק, אשר משם יצאו השמרים, הם הקליפות שמרי היין, לכן נאחז בהם הקליפה וגרם לחטוא, ואז זעו מפני קול ה' אלהים המתהלך בגן, דכתיב (שם ג' י') את קולך שמעתי בגן ואירא, זהו ז"ע. אח"כ שב בתשובה. וריחם וחס עליו, זהו ח"ס. ועי"כ נטע השי"ת את יצה"ר המחטיאו, וזהו ט"ן, הפוך נ"ט. והשליכו למצולות ים כשקלל אח הנחש, ואמר לו (שם ג' י"ד) על גחונך תלך, וזהו י"ם, בסוד (סוף מיכה) ותשליך במצולות ים. ואעפ"י שהושלך שם לא נתבטל לגמרי, והוא קיים רצועה, שאיזה אדם שיחטא גורם שיעלה ממצולות ים. והנה פעם טובע ע"י הצדיקים, ופעם עולה ע"י הרשעים, עד שיעבירנו השי"ת מעל הארץ, כדכתיב (זכרי' י"ג ב') ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתיב (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח, אז יהיה לכלה נחרצה, וזהו כ"ל.