תוכן

ג) ופירוש הענין, כי שלמה עשה ג' ספרים: שיר השירים בחסד, קהלת בגבורה, משלי בת"ת. ואלו החסדים כשמתפשטים בחו"ג הם מכוסים, ומת"ת ולמטה הם מתגלים. ומשל הוא משלי שהוא ת"ת שמשם מתגלים, ויהי שירו, פי': שיר — ה', שהם החסדים, כשהם בשיר שהוא החסד, שם הם חמשה והוא יומא דכלהו יומי, ושם כולם מקובצים, ומשם מתפשטים. ולכן נקראים חמשה ואלף, כשמתקבצים ביסוד ונעשים כולם בחינה אחת. וזהו ואלף, שנכללים כולם באלף אחד וזהו שיר השירים אשר לשלמה: שיר חד, השירים תרין, הא תלת, אשר ארבע, לשלמה חמש, הא חמש חסדים, ושלמה הוא מלך שהשלום שלו, שהוא היסוד. ופי' השם של שלמה הוא. הה' הם חמשה חסדים שמתקבצים בו, ואף אם לוקח חמש אינם מאירים כי אם שלש, כי השנים הם מכוסים. וזהו מש"ל של שלמה, שהם הג' המאירים בו, והם: המ' בחסד שהיא המים, והש' בגבורה שהיא אש, והל' בת"ת, הקוץ העליון של הל' רמוז באימא, שהוא מגדל הפורח באויר. וכל זה כשאין שם זווג, אבל כשיש שם זווג, לוקח כל החמש של אבא בגילוי. והבחינה כוללת. וזהו ויהי שירו חמשה, שהם החמשה חסדים, ואלף שהיא הבחינה הכוללת, וזהו ונח מצא חן. ולקח אלו החסדים שהוא המלוי של השם, וכשהוא מרוב"ע עולה ח"ן. ובזה וילד נח, הוציא תולדות בעולם, ומה הם התולדות, שם וחם ויפת. ופירושו, כי הה' גבורות יורדים ליסוד, ומתמתקים עם החסדים היורדים שם ג"כ, והמתמתקים אינם אלא שלשה, שהם המגולים, ולזה אינם מתמתקים כי אם הג' גבורות, כי שתים המכוסים אינם מתמתקים. נמצא שיש ביסוד ב' גבורות בלי מתוק, ואלו הב' גבורות מתקבצות ונעשית א'.