תוכן

ג) וזהו שצריך האדם לכוין בעת אכילתו, שהוא מברר כל ניצוצות הקדושה אשר בתוכו, וזה שאמר הכתוב (דברים ח') כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. ופירושו, כי מה שהוא בחינת אדם, שהוא הרוחניות שבו, אינו מתפרנס מן העשב והלחם והבשר, כי אם מן הקדושה שבתוכו, וזהו מוצא פי ה', כשאמר יהי כך. כי באותו ההבל שאמר יהי כך, בו חם ולח, שהם בחי' חו"ג, וקול שהוא רוח. וזש"ה (שמות ל"ה ל) ראו קרא ה' בשם בצלאל, ובאותה קריאה לבד שהוא ההבל, מילא אותו חכמה ובינה ודעת, שהם אש מים קול, ומזה יחיה האדם, וזו היא הכוונה האמיתית שבאכילה. וזש"ה (משלי י"ג כ"ה) צדי"ק אוכל לשובע נפשו, שאינו אוכל לתועלת הגוף, כי אם לתועלת נפשו שמברר אותם הניצוצות.