תוכן

ג) שם פי"ב, דף ק"ד ע"א, וז"ל, גופא, א"ר חסדא, מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כו'. כבר הודעתיך, במאמר ספר הזוהר, ריש פרשת תרומה, כי אות סמ"ך היא בבינה העליונה הסתומה. ואות מ' סתומה, היא בתבונה המתעלמת בז"א, סוד מ' מרובעת רביעא על בנין. עוד נפרש, כי הכל הוא בתבונה. ואמנם בחי' התבונה המתלבשת בד' ראשונות של ז"א, נקראת מ"ם מרובעת, כל אחת כלולה מעשר, הם ארבעים, מ'. ובחי' התבונה המתלבשת בו"ק ז"א, כל אחת כלולה מעשר, הם ס'. והנה אם תחבר שניהם מ"ס, הם בגימטריא ק', והם סוד הוי"ה דס"ג שבתבונה, עם המלוי שלה שהוא ל"ז, הרי ק'. ואז המלוי שהוא ל"ז, עם ג' של הס"ג, הם מ' לעילא בד' ראשונות כנזכר, נשאר ס' דס"ג לתתא. ועניינם הוא, כי היסוד דאימא נשלם בחזה דז"א, ושם נפרש יריעה אחת ומסך, להפריש בין האורות שלא יצאו לגמרי, כמבואר אצלנו בענין הארון והכפורת וע"ש. וזהו סוד אות סמך הנזכר, שהיא מלוי סמ"ך, ונעשית אותיות מס"ך. והנה זה המסך, הוא ממנה עצמה, והיא סמך ועזר אל הנופלים זו"ן רחל, כי היא סומכם ע"י הנה"י שלה, המתלבשים בתוך ז"א. ואולי נקראים לוחות זו"ן.