תוכן

ג) ביאור המאמר הוא: שבא ר' יהודה ע"ה, לבאר, כי כונת הכתוב הוא, לדבר באשה העליונה, והיא רחל, בהיותה בזמן הגלות, וח"ו אז נקראת נדה, בסוד נ"ד ה' משם יה"ו, בסוד ד"ן ה', במדת הדין. כי אז כל מכבדיה, שהם: מטטרו"ן ביצירה, וסנדלפו"ן בעשיה, הזילוה, כי ראו ערותה ח"ו, בהיותה משפעת שפע חוץ לאומות, בסוד שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ואז גם היא נאנחה ח"ו, ותשב אחור באחור, ונתמעטה בסוד נקודה אחת קטנה, בסוד אחות לנו קטנה, ושדים אין לה להניק את בניה. ואז ציוה הפסוק, ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, אפילו בקריבה בעלמא, ואז היא אומרת עיני עיני יורדה מים, כי רחק ממני מנחם משיב נפשי, הוא יסוד, וזה מ"ש התוספתא, תאנא כתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, בקריבה בעלמא, מכ"ש לגלות ערותה.