תוכן

ג) שם בדף קל"ט ע"ב, וז"ל, ותולעת שני, כתיב שני, וכתיב שנים, דכתיב, כי כל ביתה לבוש שנים כו', זה יתבאר לך, ממה שיתבאר בפרשת אמור דף ק"נ ע"ב, וממה שביארנו לעיל בפרשת יתרו בדף ס"ח ע"ב, בתוספתא ההיא, ושם נתבאר, כי מציאות החסד, נקרא יומם, יומא דכליל לכולהו יומין, כי הוא מתפשט בחמש הספירות אשר למטה ממנה. וכולן אינן מקבלות אור ושפע, אלא על ידה ובאמצעותה כנזכר שם. והנה היא לבדה נקראת שני בערך עצמה בלשון יחיד, כי היא נוטלת כל גוונין בה. כי לכן נקראת יריעה מרקמה כנזכר שם. אבל בבחינת כל שאר החסדים המתפשטים למטה ממנה, נקראת שנים, בלשון רבים. ומ"ש שני דנפק מכורסיא עלאה, דשלטא על תכלת מסטרא דימינא כו', פירוש: כי החסד העליון נקרא תולעת, והוא היוצא מכרסיא שהיא הבינה שבבריאה, והתולעת הוא החסד שביצירה, ושני הוא בחי' החסד החיצונה שביצירה. (נ"ל שבעשיה) שהיא לבוש אל התולעת, שהוא החסד שביצירה. וחומר שני דנפק מכרסיא הוא, כי כיון שהוא לבוש של החסד עצמו היוצא מן הכרסייא. לכן גם זה נאמר עליו, שגם הוא יוצא מן הכרסייא, ולכן נקרא שני, להורות כי התולעת הוא הראשון, וזה הוא שני לו. ומן זה השני, נפק מיכאל אפוטרופסא דישראל. ואמנם יש בזה קצת קושיא, כי הרי החסד הוא לובן, ואיך קראו תולעת שני שהוא אודם. וזה יתבאר ממ"ש, תולעת שני תרין גוונין כחדא דימינא ושמאלא חיור וסומק. והענין הוא במה שנודע גם כן, כי פני אריה הוא בימין, שהוא בחסד. והנה אריה הוא בגימטריא גבורה. אמנם הענין הוא, להורות הכלל הנודע, כי החסד כלול בגבורה, והגבורה כלולה בחסד. ונמצא, כי בחסד עצמו יש גבורה. ונמצא שהוא כלול מתרין גוונין, ימינא ושמאלא. ונמצא, כי מה שקראהו תולעת שני, שהיא אל בחינת הגבורה הכלולה בו, שהוא אריה בגימטריא גבורה כנזכר.