תוכן

ג) שם בף ע"ז ע"א שורה י"ו, וז"ל, תא חזי בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקב"ה עאל לגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקיא כו' וכרוזא קרי בחיל כו', חד סליק לסטר חד כו'. הנה בחצי הלילה, הכרוז יוצא למלאכי עליון הפנימיים, הנכנסים אל הקדש פנימה, שיבינו וישכילו, כי בחצי הלילה רוחא דכל רוחין, והוא דעת עליון הפנימי: כי רוח הוא ת"ת כנודע, ורוחא דכל רוחין, הוא סוד פנימיות הת"ת, ולפני לפנים, כי יש כמה ת"ת: באבא, ואימא, וז"א, ונוקביה, כנודע. וכולם נקראין רוחין, ורוחא דכל רוחין נשמה להם והוא מחיה לכולם, והוא דעת עליון, לעילא מת"ת אבא ואימא, ורוחא דכל רוחין, ארים בסימו דנשמתא כי כמו שהיסוד מבסם לנוקבא תתאה, כן דעת מבסם לנוקבא עליונה הפנימית, וממשיך לה אור עליון לבסמה. ולפי שמלכות סוד נפש, כאשר יבסם אותה, יקרא בסימו דנפשא. אבל בינה עליונה סוד נשמה, כאשר יבסם אותה דעת עליון, וימשיך לה האור הנעלם בחכמה עליונה, יקרא בסימו דנשמתא. ומשום דהדינין מתערין מינה עד חצי הלילה, מחצי הלילה ואילך היא מתבסמת, כי אז היא עת רצון כנודע. וזה על ידי רוחא דכל רוחין, דארים בסימו דנשמתא, ומבסם אותה, והרחמים מתעוררים.