תוכן

ג) והנה לקמן דמ"ב ע"ב, בפירוש המאמר דזוה"ק פרשת בראשית דף כ"א בסוף ע"א, כבר הודעתיך, כי הנצח והוד דז"א הם מחודשים, ונתכוננו בו ע"י הבינה, בסוד כונן שמים בתבונה. וזמ"ש כאן, תרין, רצועין נצח והוד, דאחידן בהא עלאה כו'. ואתפשטותא דהא עלאה עד הוד אתפשטת כו'. והנה אומרו ואתפשטותא דהא עלאה כו', נתבאר אצלי בברכה ראשונה של אבות, בתפלת שמנה עשרה, דרוש ד' דברכת אבות, כי אימא עלאה לא אתפשטת, רק עד נצח והוד דדכורא, כי מכח תרין שוקין דילה, נתהוו בו בז"א, חכמה ובינה דיליה. ומכחם נאצלו תרין ניצוצין למטה, מרוב ההארה ההיא, ונתפשטו נצח והוד דז"א. אבל היסוד דבינה, להיותו קצר ואינו ארוך כיסוד הזכר, אינו מתפשט ויורד עד יסוד דז"א. וכאשר בא אל בחינת היסוד דז"א, הוצרך מזלא דדיקנא עלאה דא"א, בסוד קונה הכל, כמבואר אצלינו שם בברכת אבות. אבל בינה, עד הוד אתפשטת בלבד, ולא הגיע התפשטותה עד היסוד דז"א. וברעיא מהימנא שבפרשת פנחס בדף רכ"ח ע"ב תבין, כי רצועה ארוכה בימינו, וקצרה בשמאלו. והוא ע"ד שביארנו כאן. וז"ש כאן, כי אלו הם בחינת שני הקרנים, אשר האחת גבוהה מן השנית. כי רצועת הוד קצרה, ונפסקת יותר למעלה במקום החזה, ולכן נמצאת גבוהה מן הימנית, שנתפשטה למטה ממנה עד הטיבור. ועיין בביאור אדרת האזינו, כי שם נתבאר זה. וגם נתבאר שם, ענין אומרו ואתפשטותה דהא עלאה כו'.