תוכן

ג) ואחר שנולד ועמד שם, ראה המאציל, שאין כח בז"א, לסבול בתוכו האור הגדול הזה, ולכן רצה להלבישם תחלה, תוך נה"י דאימא, ואח"כ ע"י הלבוש הזה, יכנסו תוך ז"א. ואז התבונה העלתה את האור רוחני שלה, מתוך נה"י שבה בלבד, ועלה למעלה בחצי קומתה העליון, ואז נשארו הכלים של נה"י שבה, גוף בלי נשמה, לפי שלא היה כח בז"א, לסבול האורות ההם של התבונה, שהם למעלה ממדרגתו, והלואי שיסבול האורות שלו, שהם המוחין הנז', ואף גם זה בהיותם מלובשים בכלים דנה"י דאימא כנזכר. ואז נכנסו האורות המוחין דז"א הנז', לתוך הכלים דנה"י דאימא, והיו להם בבחי' אור ונשמה. כי קו ימני של פרצוף המוחין הנז', שהם חח"ן, נתלבשו תוך ג' פירקין, של כלי הנצח דאימא. וקו שמאלי דאורות המוחין, שהם בג"ה, נתלבשו תוך ג' פירקין, של כלי ההוד דתבונה. וקו אמצעי של אורות המוחין, שהם דעת ת"ת יסוד, תוך כלי היסוד דתבונה בלבד, ובו לבדו נתלבש אור קו אמצעי כלו, ואח"כ נכנסו כ"ז תוך ז"א, כמו שנבאר.