תוכן

ג) והנה למעלה בבחי' הא' ביארנו, איך האשה עולה עם בעלה, ואינה יורדת, ואיך הניחה שרשה בקביעות, בכל קו אמצעי דז"א, ואפילו למעלה בדעת שבו. וכבר ביארנו כל השאר, ועתה בבחינה זו הד', עלתה עד הדעת, והשאירה שם שרשה לעולם. והענין, כי הנה עתה כבר היה עיבור ב' של הז"א, לעשות לו מוחין. ונודע, כי מב' פרקין עליונים שבת"ת שבו, נעשה בחינת הדעת שבו, כמבואר במקומו, ונמצא כי בעלות בחינת הת"ת נעשה דעת גם היא, שהיתה באחורי הת"ת, עלתה עמו, ונמצאת עומדת באחורי הדעת. ואח"כ נעשה בה פרצוף גמור, כמ"ש ב"ה. ומאותו השרש שבדעת, נעשית פרצוף לאה, ומן השרש שבת"ת, נעשה פרצוף הנוקבא עצמה דזעיר, הנקרא רחל, כמ"ש בע"ה.