תוכן

ג) ובפעם הא' נזדוגו או"א מאליהן, כמ"ש ואדם אין לעבוד את האדמה. ובפעם השני שכבר נתקן זו"ן, הם מעלים מיין נוקבין אל או"א לעולם. וא"א לשום זווג בלעדם שיעלו מיין נוקבין. ונשמות הצדיקים הנמשכות מאצילות הם הם בני זו"ן, המעלים להם מיין נוק'. וכן עד"ז נשמות הצדיקים, הנמשכים מבריאה, הם המעלים מיין נוקבין בבריאה. ורוחין של הצדיקים, ביצירה. ונפשות בעשיה. סוף דבר שאין זווג בעולם, זולתי ע"י העלאת מיין נוקבין, ע"י בניהם, אחר שהם מתוקנים פעם ראשונה בבריאת העולם. וכל אחד ואחד במדרגתו כנזכר. ובכל תפילות התחתונים מעלים מיין נוקבין, וכפי כונתם ומעשיהם בעת ההיא, כך גודל תיקונם, להעלות ניצוצות רבים דמיין נוקבין, אם בכמות אם באיכות. ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות מחדש, וזהו גודל מצות התפילות והמצות, ואין כל האנשים שוים, כי כל אחד מעלה כפי בחינתו הראויה אליו, ולכן הכל צריכים לזה, ולא יוכל אחד מישראל לעשות, מה שיעשה חבירו, והבן זה היטב מאד, וכל זה יהיה עד שיבא המשיח בע"ה, כי אז נוקבא דז"א תתעורר מעצמה להעלות מיין נוקבין, בלי סיוע נשמות הצדיקים רק ע"י מה שימשך לה הארת החוטם העליון דא"א, כמבואר בש"ג ח"ב פי"ח ע"ש.