תוכן

ג) וא"ת אחר שסוף זה האור הפנימי היה לצאת אח"כ בסוד אור חוזר ומקיף, א"כ מה צורך לכניסתו בתחילה, כדי שיצטרך לצאת אח"כ, ויותר טוב היה שלא יכנס גם הוא כלל, וישאר מבחוץ, כמו האור המקיף הגדול האחר כנזכר. אך הענין לב' טעמים, כי כונת המאציל העליון היה שיהיו ב' מקיפים אל עולם האצילות, שאחד יהיה מקיף כולל לכולם ביחד. והב' יהיה מקיף לכל פרצוף ופרצוף בפ"ע. והנה אם היה זה המקיף השני נשאר למעלה, ולא נכנס בפנים, הנה היה אורו עדיין גדול מאד, והיה גם הוא מתפשט עד סוף כל האצילות כמו המקיף הגדול האחר וגם סיבה אחרת, שהיה יכול לחזור ולעלות בשרשו העליון בא"ס, ולא יאיר למטה. ולכן עתה שנכנס בפנים, נסתלקו שני הסיבות האלו, לפי שעתה על ידי שנכנס האור בפנים, וירד ונתפשט י"ס דעתיק, ושארית האור, חוזר להתפשט ג"כ מתתא לעילא, אור חוזר, התפשטות אחרות של י"ס אחרות, ואחר שיצא חוזר להתפשט מבחוץ מעילא לתתא הי"ס דעתיק, הרי נחלש כחו, ונתמעט אורו, ע"י שלשה התפשטות אלו, ובזה הרווחנו שלא יעלה עד א"ס, וגם לא יתפשט בכל האצילות, כי כבר נתמעט עד שיעור הנזכר, ואין לנו עוד מה להתפשט, זה הוא סוד המקור, אשר ממנו יוצאים המים, כי כפי גובה המקום של המקור שממנו יוצאים בראשונה, כפי ערך גובה זה יכולים לחזור ולעלות שניה, גם אם ירדו במורד גדול מאד כנודע. אך לא יותר מגובה מקום הראשון. ולכן אחר שראש העתיק נעשה מקור לאלו המים, ומשם התחלת צמיחתם, הנה כאשר יורדין במורד, ומתפשטין תוך העתיק, הנה כאשר ירצו לחזור בסוד אור חוזר ממטה למעלה, לא יוכלו לעלות למעלה מרישא דעתיק הנזכר, וע"ז לא יוכלו לחזור להתחבר בשרשם עם הא"ס, ולכן יחזרו לרדת שנית מבחוץ להיותם אור מקיף מבחוץ מעילא לתתא.