זהר

ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. זהר סתימא דסתימין, בטש אוירא דיליה ואנהיר בהאי נקודה, וכדין אתפשט האי ראשית, ועביד ליה היכלא ליקריה, ולתושבחתיה. תמן, זרע זרעא דקודשא לאולדא, לתועלתא דעלמא, ורזא דא, זרע קדש מצבתה.

פירוש הסולם

ג) ​והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו': והמשכילים, פירושו זו"ן דאצילות או נשמות הצדיקים. זהר הרקיע, פירושו הארת ג"ר, המתגלה ע"י שתוף דמדת הרחמים. ויש להבין למה מביא כאן הכתוב הזה ולכנות יציאת כל פרצופי אצילות בשם זהר שבכתוב הזה. והענין הוא, כי הכתוב מדבר כאן ביחוד מאותה המלכות הממותקת במדת הרחמים, דהיינו המלכות שבקעה כל המדרגה עם עליתה לבינה, ועשתה סיום חדש באמצע הספירות של המדרגה, דהיינו במקום בינה שבגוף שהוא החזה (כנ"ל דף ד' ד"ה סתים גו סתימין ע"ש). ונתבאר שם שסיום חדש הזה נקרא בשם פרסא שהיא העומדת במקום החזה ומסיימת שם את הפרצוף. וה"ס הפרסא שבגוי מעוהי דבר נש שבמקום החזה שלו, המבדלת בין אברי החיות, שהם הריאה והלב, לבין אברי המזונות. ותדע, שסיום החדש הזה מכונה גם כן בשם הרקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. כי חמש ספירות יש בגוף הנקראות חסד גבורה תפארת נצח הוד, שהן כנגד חמש ספירות הנקראות כתר חכמה ובינה תפארת ומלכות, וחג"ת דגוף הם בחינת כח"ב, דהיינו ג"ר של הגוף, והן מסתיימות במקום החזה, ששם הפרסא המכונה רקיע, ולכן מכונים חג"ת הללו בשם מים עליונים. ומחזה ולמטה הם בחינת ת"ת ומלכות דגופא, והם מכונים מים תחתונים. הרי שהרקיע עומד באמצע כל מדרגה, ומבדיל בין מים עליונים למים תחתונים. וז"ס הכתוב יהי רקיע בתוך המים ויחי מבדיל בין מים למים.
וכבר הבאנו דברי חז"ל, שבמדת הדין, שהיא מלכות דא"ק מטרם שנמתקה בבינה שהיא מדת הרחמים לא היה העולם מתקיים. והטעם הוא, כי העולם יש לפרשו על הזו"ן דאצילות המכונים בשם עולם, וכן בכללו בני אדם שבעולם הזה. כי כל המקובל לזו"ן דאצילות, אפשר שיקובל לבני אדם שבעולם הזה, וכל שאינו מקובל לזו"ן אינו מקובל לבני אדם שבעולם הזה, כי מלמעלה מזו"ן אין אנו מקבלים כלום כמ"ש במקומו. ולפיכך, אם הנוקבא דז"א, שהיא מלכות, לא היתה ממותקת בבינה, לא היתה ראויה לקבל שום אור ישר, דהיינו אור העליון, אלא רק אור חוזר לבד, שהוא אורות דקיקים, (כנ"ל בזוהר חדש המובא בדף א'), שפירושו אורות דין. ואז נמצא שבני אדם שבעולם הזה, לא היה ראוים לקבל שום מוחין, שהם אור ישר, מאין סיף ב"ה. וזה שאמרו, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו שהעלה אותה למקום בינה כנ"ל, ונבקעו כל המדרגות, ונעשה סיום חדש בחצי כל מדרגה הנקרא רקיע. ונמצא המלכות שעלתה במקום בינה, שהיא הרויחה ב' ספירות הראויות לקבל אור העליון, שהן ספירת בינה וספירת הת"ת. כי בהיות המלכות במקום בינה, נמצאים בינה ות"ת מתחתיה והם כלולים בה. ולכן אחר שבני אדם מעלים מ"ן ע"י מצות ומע"ט, ממשיכים הארה חדשה מלמעלה, המורידה את המלכות ומקום הזווג בחזרה למקומה, דהיינו למטה מת"ת, ויוצאת מדרגה שלמה נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהם מקובלים בהספירות בינה ות"ת שנכללו מקודם לכן בהמלכות, הראויות לקבל אור העליון כנ"ל. ואז גם נשמות הצדיקים מקבלות מוחין עליונים מזו"ן דאצילות, להיותן נכללות במלכות העליונה (וענין זה נתבאר בהסולם לעיל בהקדמת ספר הזהר דף כ' ד"ה  וז"ש צייר. ואין להאריך כאן).
הרי שכל המוחין הם רק מכח המלכות שעלתה לבינה, ונעשה שם סיום חדש הנקרא רקיע, ולולי הרקיע לא היו יכולים הזו"ן לקבל כלום מאור העליון. ולכן מכנה הכתוב את המוחין הללו בשם זהר הרקיע, כלומר, האור המתגלה בסוד הסיום דשתוף הרחמים בדין. וז"ס הכתוב, והמשכילים, שהם זו"ן וכן נשמות הצדיקים, יזהירו כזהר הרקיע, יקבלו מוחין המאירים כמו זהר הרקיע, כי כל המוחין שלהם מזהר הרקיע באים.
ולפיכך מביא הזוהר את הכתוב הזה, על כל המוחין שנאצלו מא"א ולמטה, כי כולם יצאו מאלו האורות דזהר הרקיע, ולכן יש בהם השגה לתחתונים. והולך ומבאר ג' בחינות בבזהר הרקיע. א) הוא זהר סתימא דסתימין ואוירא דיליה שהוא דכורא דעתיק ונוקבא דעתיק, כי הדכר דעתיק נקרא סתימא דסתימין, ואוירא דיליה, הוא הנוקבא דעתיק, שהאצילה לא"א בסוד זהר הרקיע. ב) הוא זהר בראשית שהוא א"א, שממנו נאצל ישסו"ת. ג) הוא זהר סתים, שהוא ישסו"ת, שממנו נאצלו כל עשרה מאמרות שבמעשה בראשית שהם המוחין דזו"ן. אבל או"א עלאין אינם מבחינת זהר הרקיע, להיותם בחינת לא אתיידע והי' לא נפיק מאויר שלהם כמ"ש להלן. והנה זהר הרקיע הא', ה"ס שורש כדי להאציל לא"א, כי הוא עצמו לא אתיידע כנ"ל. ווזהר הרקיע הב', הוא הנושא לנקודה עלאה, שה"ס מפתחא, ולכן נחשב לראשית לכל המוחין דדזהר הרקיע, וע"כ נקרא בראשית. ועכ"ז אין אלו המוחין מתגלים בו עצמו, אלא הוא משפיע אותם לישסו"ת, שהוה זהר הרקיע הג', ובישסו"ת מתגלים כל המוחין האלו בפועל ממש, שמהם מקבלים הזו"ן.
זהר סתימא דסתימין בטש אוירא דיליה ואנהיר בהאי נקודה: זוהר הסתום מכל סתום, האויר שלו הזדווג והאיר בנקודה הזו. סתימא דסתימין הוא עתיק ונוקבא שלו, והגם שהנוקבא שלו כבר נתקנה עם מלכות הממותקת במדת הרחמים, בסוד הרקיע כנזכר לעיל. מכל מקום, כיון שהיא לא אתיידע כנ"ל, לכן נכללת בדבר דעתיק ונקראת סתימא דסתימין כמוהו. אלא שהיא מכונה בשם אוירא דיליה, להיותה רק חצי מדרגה, דהיינו ב' כלים כתר וחכמה, שבהם ב' אורות נפש ורוח. וז"ש בטש אוירא דיליה ואנהיר בהאי נקודה, שאוירא דעתיק, שהיא הנוקבא שלו, המשיכה הארה לא"א, המכונה נקודה עלאה, ויצאו בו המוחין דג"ר הנקראות זהר הרקיע.
וכדין אתפשט האי ראשית ועביד ליה היכלא ליקריה ולתושבחתיה: ואז, אחר שקבל א"א הארת הנוקבא דעתיק, התפשט ראשית הזה, שהוא א"א, בראש וגוף, ועשה לעצמו היכל, לכבוד ולתהילה. כלומר, שהאציל לפרצוף או"א עלאין, שהם הלבישו אותו ותקיפוהו מסביב בבחינת היכל.
וצריך שתדע, שששה פרצופין הם בעולם אצילות, שזה יצא מזה, ובכל פרצוף יש דכר ונוקבא. ונקראים: עתיק ונוקביה, אריך אנפין ונוקביה, אבא ואמא עלאין, ישראל סבא ותבונה, זעיר אנפין ונוקביה הגדולים, וזעיר אנפין ונוקביה הקטנים. והולך הזהר ומבארם כאן על סדר מדרגתם, כי אוירא דעתיק, האצילה לא"א ונוקביה, וא"א ונוקביה האצילו לאו"א עלאין וישסו"ת, וישסו"ת האצילו לזו"ן הגדולים ולזו"ן הקטנים. ומבאר, איך כל אלו מרומזים בהכתוב ​בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. כמו שתראה לפנינו.
תמן זרע זרעא דקודשא לאולדא,לתועלתא דעלמא . ורזא דא וכו': שם בהיכל שעשה, שהוא פרצוף או"א עלאין, זרע א"א זרע קודש, להולדת נשמות, ולתועלת העולם. וזה סוד, ​זרע קדש מצבתה. פירוש ב' מיני מוחין מאיר א"א באו"א עלאין, א) הם מוחין דחסדים, שהם להחיות העולמות. ב) מוחין דגדלות שהם להולדת נשמות.