תוכן

ג) והנה אחר הסתלקות האור הקדוש מהעולם, אסתלקו כל גנזי מלכא בהדיה, כדאיתא בזוהר פ' ויחי, (רי"ז א') יומא חד אידמוך ר' יהודה תחות אילנא, וחמי בחלמא ד' גדפין מתתקנן, וסליק ר"ש עלייהו, וס"ת עמיה, ולא שביק כל ספרא, רזין עלאין, ואגדה, דלא סליק לון בהדיה, וסליק לון לרקיעא, וחמי דאתכסיא מעינים, ולא אתגליא. כד אתער, אמר, ודאי מדשכיב ר"ש, חכמתא אסתלק מארעא, ויי לדרא, דהאי אבנא טבא, דמתחזיק (דמתאחדין) [נ"א דהוו מתחזון] מניה, וסמכין עלוי עלאין ותתאין אתאביד מנייהו כו'. סליק רבי אבא ידוי על רישיה, ובכה ואמר, ר"ש ריחיא, דטחנין מניה מנא טבא כל יומא ולקטין, כדכתיב הממעיט אסף עשרה חמרים, והשתא ריחיא ומנא אסתלקו, ולא אשתאר בעלמא מיניה, בר כמה דכתיב, קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אותו (למשמרת) לפני ה'. ואלו באתגליא לא כתיב, אלא למשמרת: לאצנעא. השתא מאן יכול לגלאה רזין, ומאן יודיע לן עכ"ל.