זהר

ג) ונחש איהו אזיל בקושיא ומחלוקת, כגוונא דגלי ימא, כגוונא דא כד חשיב בר נש דאיהו בקושיא ומחלקת לתתא בסיפא דמתניתין, אשכח לה ברישא, וכד חשיב דאיהו ברישא, אשכח לה בסיפא, ולבתר פליג באמצעיתא דמתניתין, ויחפרו באר אחרת דא פסיקתא, דתמן פסקי הלכה ואיהו תרוץ, ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות, ואלין פסקין ותרוצין אינון לבנים, דאינון לבון ההלכה. ודא איהו ובלבנים, ובכל עבודה בשדה ודאי דא ברייתא, דעלה אתמר כי בשדה מצאה וגו', את כל עבדתם זו משנה, שפחה תניינא לברייתא, אשר עבדו בהם בפרך, הכל תלוי עד שיבא אליהו, דא שפחה תליתאה דאיהי אקרי עבודה עיבוד ה'. קם ינוקא חדא, פתח ואמר צעיר אני לימים ואתם ישישים, בראשית וכו׳.

תרגום

ג) ונחש איהו אזיל וכו׳. ונחש הוא הולך בקושיה ומחלוקת, כמו גלי הים. כמו כן כאשר חושב בן אדם שהוא בקושיה ומחלקת למטה בסוף המשנה, מוצא אותה בראש. וכאשר חושב שהוא בראש, מוצא אותה בסוף. ואחר כך חולק באמצע המשנה. (ויחפרו) [ויחפור] באר אחרת זו פסיקתא. ששם פסקי הלכה, והוא תרוץ, ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות. ואלו פסקים ותרוצים, הם לבנים, שהם לבון ההלכה. וזה הוא ובלבנים. ובכל עבודה בשדה, ודאי זו ברייתא, שעליה נאמר כי בשדה מצאה וגו', את כל עבדתם זו משנה, שפחה שניה לבריתא. אשר עבדו בהם בפרך, הכל תלוי עד שיבא אליהו, זו שפחה שלישית שהיא (עיקרית) נקראת עבודה (עיבוד ה׳). קם תינוק אחד פתח ואמר צעיר אני לימים ואתם ישישים, בראשית וכו׳.