זהר

ג) כגוונא דא קודשא בריך הוא תריך לה לשכינתא, וארמי לה מביתיה, הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שלחה אמכם, והלא כל מאן דאוקיר לה בגלותא לקודשא בריך הוא אוקיר, או מאן דמזלזל בה לקודשא בריך הוא מזלזל, ובגין דא כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, דאף על גב דקודשא בריך הוא זבין לה בחובין דבנהא בגלותא רביעאה, איהו נטיר לה ואיהו יפרוק לה, ורזא דמלה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, אלא תפוק בת חורין, בגין דבגלותא קדמאה דלא הות לה בעלה דאיהי אורייתא חירו דילה, לא נפקת לה בת חורין, ונפקת בחפזון כעבדא דברח מרבוניה ולא אית לה שטר חירו, אבל בפורקנא בתרייתא דאית לה בעלה דאיהו בן חורין, לא תצא בחפזון ולא תצא כעבדין, דאתמר בהון עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תפוק בת חורין, ובגין דא כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים.

תרגום

ג) כגוונא דא קוב״ה וכו׳. כמו כן הקדוש ברוך הוא גירש את השכינה, והשליך אותה מביתו, זה הוא שכתוב ובפשעיכם שלחה אמכם. והלא כל מי שמכבד אותה בגלות, את הקדוש ברוך הוא מכבד. או מי שמזלזל בה, את הקדוש ברוך הוא מזלזל. ומפני זה כי מכבדי אכבד ובזי יקלו. שאף על פי שהקדוש ברוך הוא מכר אותה בחטאי בניה בגלות הרביעית, הוא שומר אותה והוא יפדה אותה. וסוד הדבר וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים אלא תצא בת חורין. מפני שבגלות הראשונה שלא היתה לה בעלה שהיא התורה חירות שלה, לא יצאה לה בת חורין. ויצאה בחפזון כעבד שבורח מאדונו ואין לה שטר חירות. אבל בגאולה האחרונה שיש לה בעלה שהוא בן חורין, לא תצא בחפזון ולא תצא כעבדים שנאמר בהם עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תצא בת חורין. ומפני זה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים.