זהר

ג) דינא קדמאה חדא אתקרי דין לדון בחנק, ואתמר לא תלין נבלתו על העץ. אמר ליה אלעזר ברי, הכא צריך לחדשא מלין, אית עץ ואית עץ, הדא הוא דכתיב כי האדם עץ השדה, ואית אדם דאיהו עץ הדעת טוב ורע, וחובא דאדם איהי נבלתו דאדם קדמאה דאיהי עץ החיים, לא צריך לתלייא ביה חובא דא, הדא הוא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ, דמאן דאכל מעץ דיליה דאיהו עץ החיים, אתמר ביה ואכל וחי לעולם.

תרגום

ג) דינא קדמאה וכו׳. דין ראשון אחד נקרא דין לדון בחנק, ונאמר לא תלין נבלתו על העץ. אמר לו, אלעזר בני, כאן צריך לחדש דברים. יש עץ ויש עץ, זה הוא שכתוב כי האדם עץ השדה. ויש אדם שהוא עץ הדעת טוב ורע. וחטא האדם היא נבלת אדם הראשון שהיא עץ החיים, לא צריך לתלות בו חטא זה. זה הוא שכתוב לא תלין נבלתו על העץ. שמי שאכל מעץ שלו הוא עץ החיים, נאמר בו ואכל וחי לעולם.