זהר

ג) שמע, שמא דרזא דייחודא, גו טמירא עילאה סתים, וגליא גו גליפי טמירין, לסלקא בדרגוי לאשתלמא לעילא. שמע, ביה תלייא ש"ם, ביה תלייא שמיעה. שם, כד"א אשר נקרא שם. ע', אשגחותא דריש שתא ועד סייפא שתא.

פירוש הסולם

ג) שמע שמא דרזא וכו': שמע, הוא שם של סוד היחוד בתוך הנסתר העליון הסתום, והגלוי תוך החקיקות הנסתרות, לעלות במדרגותיו להשתלם למעלה. שמע, בו תלוי שם, כי שמע הוא אותיות שם ע', בו תלויה שמיעה. שם, פירושו, כש"א אשר נקרא. שם. ע' היא הראיה המאירה במלכות שנק' שם, מראש השנה ועד סוף השנה. דהיינו בסו"ה ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד סוף השנה. וארץ היא מלכות הנקראת כאן שם.
פירוש. הבינה דא"א שיצאה לחוץ מראש דא"א, שמג"ר שבה נתקנו או"א עלאין, הסתומים ומכוסים מחכמה. ומז"ת שבה נתתקנו ישסו"ת, שבהם מתגלה החכמה (כמ"ש בפלפה"ס אות מ"א) הנה בינה זו נקראת, טמירא עלאה, שהיא סתומה בג"ר שלה, והיא גלויה בז"ת שבה, שהם ישסו"ת. וז"ש שמע, שמא דדזא דיחודא גו טמירא עלאה, שהמלה שמע, מורה על סוד היחוד של הבינה דא"א, הנקראת טמירא עלאה. סתים, וגליא גו גליפי טמירין, שג"ר שבה, שהן או"א עלאין הם סתומין. וז"ת שבה, שהן ישסו"ת, הם גלויים גו גליפי טמירין, היינו החקיקות, שנעשו ע"י יציאה לחוץ מראש דא"א לסלקא בדרגוי לאשתלמא לעילא, שע"י סוד היחוד הם חוזרים ועולים להשתלם למעלה, בראש א"א. ומפרש הדברים. שמע, ביה תלייא שם, שה"ס מלכות התלויה בישסו"ת שמקבלת ממנה חכמה. ביה תלייא שמיעה, היינו החסדים דג"ר דבינה, המכונים שמיעה. ע' אשגחותא דריש שתא ועד סייפא שתא, הע' דשמע ה"ס החכמה שבישסו"ת המכונה עין וראיה, אשר המלכות הנקראת שם, מקבלת משם את החכמה. וע"כ מרומז זה בשמע, בסוד שם ע', שעין זו דישסו"ת משפעת לשם שהיא המלכות. וגם או"א עלאין שה"ס החסדים דג"ר דבינה המכונים שמיעה, מרומזים בשמע, כי שמע פירושו שמיעה. באפן, שבמלה שמע, מרומזים, או"א, וישסו"ת ומלכות.