זהר

ג) חרב דקב"ה, י' רישא דחרבא. ו' גופא דחרבא. ה"א ה"א, תרין פיפיות דילה. צדק צדק תרדוף, חתכין תרין דינין, דינא מפי ב"ד דלעילא, ודינא מפי ב"ד דלתתא. ומהכא אשתמודע, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שנתן לו רשות מלמעלה.

פירוש הסולם

ג) חרב דקב"ה י' וכו': החרב של הקב"ה י' של הויה, היא ראש החרב. הו' של הויה היא גוף החרב, ה' ה' של הויה, הן ב' פיות של החרב, שהם סוד ​צדק צדק תרדוף, שחותכים שני דינים, דין מפי בית דין שלמעלה, ודין מפי בית דין שלמטה. ומכאן נודע, ​שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שניתן לו רשות מלמעלה.
פירוש. המוחין דז"א המתגלים ביחוד קריאת שמע, מכונים חרב שעל ידיה נשמדת הסטרא אחרא. כלהלן. ועיקר גילוי המוחין ההם, הוא ע"י התחברות המלכות בבינה, שאז מקבלת המלכות כלים דבינה בסוד אמא אוזיפת לברתא מאנהא (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר אות י"ז) ולולא זה לא היו ז"א ומלכות ראוים למוחין כלל (כנ"ל ב"א דף ז' אות ג' ד"ה וכבר). וע"כ יש לבינה ומלכות אותה צורת אות. דהיינו ה' כי הן אותם המוחין. ולפיכך הן בצורה אחת בפי החרב, אלא שנבחנות לב' פיות, כמו בשם שהן ב' ההין.
וז"ש, י' רישא דחרבא, שה"ס החכמה והיא י' דהויה שהיא ראש הכל, המשפיע המוחין אל ה' עליונה, שהיא בינה. אמנם כשהמוחין בי"ה, אינם יכולים להשמיד הס"א, כי הס"א אינו נאחז בהם, אלא בו"ה, וע"כ רק ו"ה יכולים להשמיד הס"א. וז"ש ו' גופא דחרבא, כי ז"א שה"ס ו' דהויה הוא עיקר החרב המשמיד הס"א. ה' ה', תרין פיפיות דילה, שע"י השואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי כנ"ל, ולפיכך אינו מספיק פה אחד, אלא צריכים דוקא לב' פיות, שסוד הפה שבבינה ישפיע לפה של המלכות באפן אשר הי' שהיא ראש הכל משפיעה אל ה' ראשונה, ומהן מקבלת הו' שהיא גוף ועיקר החרב, משפיעה לה' אחרונה, ואז נשלמת המציאות של החרב. וז"ש, צדק צדק תרדוף שב' פיות החרב נקראים צדק צדק, וב' פיות החרב האלו, חתכין תרין דינין, בבת אחת, דינא מפי ב"ד דלעילא, דהיינו בינה. ודינא מפי ב"ד דלתתא, דהיינו מלכות. וז"ש ומהכא אשתמודע אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, דהיינו על פי דין של ב"ד של מטה, עד שנתן לו רשות מלמעלה, דהיינו ע"י ב"ד של מעלה, שהוא בינה. כי כל המוחין שבמלכות, מקובלים מן הבינה, ואין למלכות מבחינת עצמה כלום.