זהר

ג) כיון דעאל ליליא, פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח. וכמה חבילין טריקן אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא, ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא, ומודעין לון מלין, מנהון כדיבן, ומנהון קשוט, ומאן דאשתכח בינייהו, אתייהיב לון רשו לחבלא, וכלהו בני עלמא ניימין, וטעמין טעמא דמותא, והא אוקימנא.

פירוש הסולם

ג) כיון דעאל ליליא וכו׳: כיון שנכנס הלילה, כתבי הגזירות שכיחים בכיס שלהם. וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביא, והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים, ומודיעים להם דברים, מהם שקרים ומהם אמיתים. ומי שימצא ביניהם מבני אדם, ניתנה להם רשות לחבל. וכל בני העולם ישנים וטועמים טעם מות. וכבר העמדנו. פתקא פירושו כתב. קוטפא, פירושו גזירה, מלשון וקטפת מלילות (דברים כ״ג) שפירושו כריתה וגזירה. אחמתא פירושו כיס, כמו והשתכח באחמתא (עזרא ו׳ ב׳) שפירושו חמת וכיס.