זהר

ג) טפה, דא י׳. עסה צריך לאפקא מינה חלה. ומיד חל ה׳ על ההיא טפה, ויהיב ליה זרע כליל מתרוייהו, דאיהו ו׳. ורזא דמלה, ה״א לכם זרע.

פירוש מעלות הסולם

ג) טפה דא י׳ וכו׳: טפה זו היא י' היינו חכמה, מן עסה צריכים להפריש חלה, ומיד חל ה׳, שהיא בינה המאירה בחסדים על טפה ההיא שהיא חכמה, וניתן לו זרע כלול משניהם שהם חכמה וחסדים, שהיא ו׳. וסוד הדבר ה״א לכם זרע.
פירוש הדברים, חטה ה״ס תקון המלכות בבינה, שעי״ז נעשית המלכות ראויה לקבל כל האורות, וה״ס עץ הדעת טוב ורע, המבואר בהקדמת ספר הזהר (אות קכ״ג) זכי בר נש הא טוב, ואי לא זכי הא רע. שפירושו כי ב׳ נקודות יש במלכות המכונות מפתחא ומנעולא, וכשהאדם זוכה, הנקודה דמפתחא היא בגלוי בשליטת המלכות. ונקודה דמנעולא היא בגניזה ואז המלכות ראויה להמשיך אל האדם כל האורות ואז הא טוב וה"ס ה׳ שבחטה. וכוללת עמה את ח׳ ט׳ מטעם שמירה שלא ימשכו ממנה ממעלה למטה. כמו שחטא אדם הראשון שהמשיך החכמה שבה ממעלה למטה שאז הא רע, כי נקודת המנעולא הגנוזה יוצאת ומתגלה שאז מסתלקים כל האורות מן המלכות, והאדם נופל לקליפות. והנה לחם רומז לחכמה (עי׳ שער הכונות ענין הפסח דרוש ו׳) שנקראת חיה, בסו״ה והחכמה תחיה בעליה. ונודע שיש ב׳ מיני חכמות באצילות, א׳ היא חכמה דאור ישר שהיא חכמה דא״א, וב׳ היא חכמה דל״ב נתיבות, שעיקרה היא בינה דאור ישר שבכדי להאציל את זו״ן, חזרה בינה לחכמה כלומר שחזרה החכמה דאו״י להתפשט בה, ע״כ נבחנת חכמה זו דל״ב נתיבות, לחכמה מבחינת הבינה, ולא לחכמה ממש דאו״י, כי רק בעתיק וא״א יש בחינה חכמה דאו״י כי עתיק לקח כתר דמ״ה, וא״א קומת חכמה דמ״ה אמנם מאו״א ולמטה אין עוד חכמה דאו״י כי או״א לקחו קומת בינה דמ״ה וע״כ אין נוהג בהם רק בחינת חכמה דל״ב נתיבות שהיא בחינת בינה ששבה להיות חכמה, ע״י מ״ן דזו״ן שאז מתעוררת הבינה להמשיך חכמה בשביל זו״ן ואז עולים או״א הכלולים בגרון דא״א שהיא הבינה שיצאה לחוץ מחכמה דא״א ועולים לראש א״א ומקבלים חכמה, ולכן מוגדרים מוחין אלו בשם מוחין דבינה שבה הל״ב מבין דהיינו ל״ב נתיבות החכמה.
וזה עיקר התיקון שנתחדש כאן בפרצופי אצילות, שהוא המעטת האור וגדלות הכלים, כי בנקודים היה האור גדול מאד, ולא היה כח בתחתונים לסובלו ולכן נשברו הכלים ונפלו לבי״ע (עי׳ ע״ח שער י״ג פ״ב) כי הגם שענין עליית מלכות לבינה נתחדש עוד בעולם הנקודים, ואו״א דנקודים היו משום זה אב״א, אבל בעת הגדלות ע״י הארת ע״ב ס״ג דא״ק נבקעה הפרסא דצמצום ב׳ ואו״א חזרו לראש, ואז לא היה שום חילוק בין ג״ר דאו״א אל ז׳ תחתוניות, וע״כ הכלים לא יכלו לסבול האור ונשברו. ואחד מראשי התקונים אחר שבירת הכלים הוא גניזת או״א הפנימיים אשר שמשו בעולם הנקודים. ומחמת גניזה זו אין עוד הארת ג״ר דחיה במוחין דאבי״ע אלא ו״ק דחיה, אמנם אין הכונה, שכן יצאו המוחין בתחלת הזווג ו״ק בלי ג״ר שדבר כזה לא יתכן כלל, שיוכלו לצאת ו״ק בלי ג״ר, כמו שלא יצוייר לידה של גוף בלי ראש, אלא שמתחלת הזווג נמשכת לכל פרצוף קומה שלימה של מוחין דחיה ג״ר וו״ק, אלא הפרצוף מתוקן באופן זה, אשר ג״ר דחיה מסתלקים תכף אחר הזווג ונשאר מלובש בתוך הפרצוף רק ו״ק דאור החיה.
וזה היה חטאו של אדם הראשון שנמשך אחר עצת הנחש והמשיך את בחינות ג״ר דחיה העוברים אל גבול הפרסא כבמקרה שהיה בזמן שבירת הכלים וגם הוא נידון בנשירת אברים כי נשרו אבריו ונפלו כלם לתוך הקליפות כדוגמת שבירת הכלים שבעולם הנקודים, וגרם ירידה לכל העולמות. וזה אמרו חטה אילנא איהו דאכיל מניה אדם קדמאה, כי חטה היא בחינת יסוד דמלכות הממותקת בבינה, וע״כ יכולה לקבל כל האורות כמ״ש להלן (בסוף תקון זה) חט״ה איהו רזא דעשרין ותרין אתוון דאורייתא שחטה בגימטריא כ״ב לרמז כי ממנה דהיינו מן המיתוק שלה בבינה, יצאו כל כ״ב אותיות הן בז״א הן במלכות, וכ״ב אותיות הן כללות כל האורות והמוחין של זו״ן, בדומה לכ״ב אותיות שבאלפא ביתא, שהם כללות כל התורה וכל החכמה, כי כל החכמה מצרופי כ״ב אותיות באה, ומושפעת ע״י צרופי כ״ב אותיות. ומשום זה נקראת חטה.
ואיהו לא אפיק מתמן חלה הרומזת על ג״ר דחכמה, בסוד בראשית דא חלה. ובגין דא לא חל ביה ה׳ הרומזת על מלכות הממותקת בבינה שעי״ז מתגלה החכמה ע״י הבינה בסוד ל״ב נתיבות. ושריא ביה ח׳ ט׳ וגרים ליה מותא כי אחר שהמשיך את ג״ר דחיה ממעלה למטה אז נתגלה המנעולא שאז כל האורות מסתלקים, ונפל לקליפות שהם המות. וחלה שהיא אותיות חל ה׳, איהו שכינתא דהיינו מלכות ממותקת באורות דבינה, בסוד מפתחא כלילא משבע מינין אלין, שהם ז״ת דמלכות המאירה בהארת חכמה דל״ב נתיבות, שה״ס ז׳ המינים שנשתבחה בהם הארץ, שהיא מלכות.
וזה אמרו (באות ג׳) טפה דא י׳ היינו טפת הזווג של מוחין דחכמה, עסה שה״ס כללות המוחין ג״ר וו״ק צריך לאפקא מינה חלה היינו ג״ר דג״ר שהם קודש לה׳ ולא להמשיכם ממעלה למטה וז״ס חלה בסו״ה ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. ומיד חל ה׳ על ההיא טפה ומתלבשת החכמה בתוך הבינה בסוד ל״ב נתיבות ויהיב ליה זרע היינו אורות דחיה שהם מוחין דהולדה, כליל מתרווייהו הן מחכמה והן מחסדים כי ע״י המעטת החכמה מג״ר לו״ק מתלבשת הארת החכמה בתוך החסדים דאיהו ו׳ היינו ו״ק דחיה המאירים בז״א שה״ס ו׳ של שם הוי״ה. ורזא דמלה ה״א לכם זרע, שסוד הזרע היינו מוחין דהולדה מאירים ע״י ה״א שה״ס בינה השבה לחכמה.