זהר

ג) ומאן סליק לה לאתרה, דא משה. ורזא דמלה, אז ישיר משה. באן סליק לה בזרקא, האי תגא דזרקא, איהי י׳ ישיר. ותקום מן ה׳ דמשה, ושריא על רישא דו׳. ואתעבידת תגא, וסליק לה עד אתר דאתגזרת מתמן.

פירוש מעלות הסולם

ג) ומאן סליק לה וכו': ומי המעלה אותה היינו המלכות למקומה. זה משה. וסוד הדבר אז ישיר משה. שואל איה מעלה אותה. ומשיב, בזרקא דטעמים, ועטרה הזאת של זרקא היא י׳ מן ישיר. ותקום מן ה׳ של משה, ושורה על ראש הו׳ ונעשית עטרה על ו׳ בסוד ז׳. ומעלה אותה עד המקום שמשם נתגזרה.
פירוש. סוד ה׳ של משה, הוא שער הנ׳ הנקרא נתיב לא ידעו עיט, ואמרו חז״ל עיט זה משה, ולא ידעו פירושו, שאין עליו זווג הנקרא ידיעה בסוד וידע אדם, כי כח״ב תו״מ יש במלכות וכל אחד כלול מע״ס, הרי הם נ׳ שערים. וכיון שמלכות שבמלכות חסרה שנגנזה ברדל״א, לכן אין בה רק מ״ט שערים שמבחינת כלים חסר מלכות דמלכות, ומבחינת האורות חסר כתר דכתר, מטעם ערך הפוך שיש בין כלים לאורות כנודע.
והנה בזהר תצא (אות מ״ח) כתוב ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מינך, ובגינך אינון מתעכבין. כי בעלי המשנה אמרו למשה רבינו שאין כח לב׳ המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לגאול את ישראל בלעדך, ובשבילך הם מתעכבים ולא גואלים את ישראל, וענין ב׳ משיחים, ולמה אינם יכולים להתגלות זולת אחר גילוי נשמת משה הוא, כי מסבת שתוף מדת הרחמים בדין שמלכות נכללה בבינה נחסר עצמות המלכות ואין בה אלא בחינת ט׳ ראשונות, דהיינו בחינת התכללות המלכות בט' הראשונות ובחינתה עצמה נגנזה ברדל״א, ומסבה זו נחלקה מלכות של ז״א לשתים שמחזה ולמעלה הוא אהל לאה והיא העולם המכוסה ומשם נמשך משיח בן דוד. ומחזה ולמטה הוא אהל רחל ומשם נמשך משיח בן יוסף שהוא בן רחל, שהיא העולם המגולה. ונמצא שמלכות שמחזה ולמעלה יש בה ע״ס שלמות, ומלכות שמחזה ולמטה חסרה ומסתיימת ביסוד. ולכן ישנה מחלוקת בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף, כי משיח בן דוד רוצה להנהיג את ישראל בבחינתו באורות המכוסים אבל שלמים בפני אדם שהוא מלכות. ומשיח בן יוסף אינו מרוצה מהנהגה זו כי כל אור הנמשך מן החזה ולמעלה הוא מאיר ממטה למעלה לבד, וכל הארה שממטה למעלה נחשבת לו״ק בלי ג״ר, וע״כ הוא רוצה למלוך ולהנהיג את ישראל מבחינתו שהיא ממלכות שמחזה ולמטה המאירה מלמעלה למטה בהנהגה גלויה, ולכן כל עוד שלא נתקן ה׳ של משה שניהם אינם שלמים כי מחזה ולמעלה אין האורות מגולים, ומחזה ולמטה חסר מלכות, וזה שאמרו לו לית חילא למשיחין למפרק לישראל מטרם שתתקן ה׳ של משה שהיא שער הנ׳ מלכות דמלכות, כי אז תתבטל השתוף דמלכות בבינה ותתגלה ה׳ של משה הגנוזה ברישא דעתיק בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ויחזרו ב׳ המלכיות לאה ורחל לפרצוף אחד שלם ועמהן יחזרו ב׳ המשיחים משיח בן דוד ומשיח בן יוסף להיות אחד בכל השלמות ויגאלו את ישראל, כמו שנאמר (יחזקאל ל״ז) קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וגו׳ ולקח עץ אחד וכתב עליו ליוסף וגו׳ וקרב אותם אחד אל אחד וגו' והיו לאחדים בידיך וגו׳ ולא יחצו עוד לשתי ממלכות.
וזה אמרו ומאן סליק לה למלכות לאתרה בכדי שתתגלה עליה המוחין דג״ר דג״ר בסו״ה ומלאה הארץ דעה את ה׳ (כנ״ל באות ב׳) דא משה וכו' היינו נשמת משה שתתגלה בגמר התקון בסוד שער הנ׳ שאז יתאחדו ב׳ המלכיות לאחת בכל השלמות העתידה. ושער הנ' ה״ס כתר דכתר וג״ר דג״ר. ושואל באן סליק לה כלומר איזה קומה הוא ממשיך בזווג שעל מלכות דמלכות. ומשיב בזרקא היינו לקומת או״א עלאין שה״ס טעמים וכתר, שהם הבחינה שכנגד עתיק ונוקבא. האי תגא דזרקא איהו י׳ ישיר כי נודע שבעת שמלכות עלתה לבינה בסוד י׳ שנכנסה באור בינה ונתמעט האור לאויר הנה אע״פ שלעת גדלות הבינה חוזרת הי׳ ויורדת למקומה, כל זה אמור בישסו״ת שהם נקודות ולא באו״א עלאין שהם טעמים שבהם נשארה הי' קבועה ואין יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות של או״א עלאין דהיינו לבחינת י׳ של שם הוי״ה, ונודע שמלכות דעליון הוא כתר לתחתון, נמצא שמלכות זו נעשתה כתר אל ישסו״ת, ובעת שז״א עולה לישסו״ת נעשית המלכות לכתר שלו בסוד אשת חיל עטרת בעלה.
וזה אמרו האי תגא דזרקא איהי י׳ ישיר דהיינו י׳ של הטעמים שהם או״א עלאין והיא י' מן ישיר שתתגלה בגמר התקון ותקום מן ה׳ דמשה שה״ס שער הנ' כנ״ל ושריא על רישא דו׳ בסוד אשת חיל עטרת בעלה שהוא ז״א סוד ו' של שם הוי״ה. ואתעבידת תגא ז׳ בסוד יום השבת, וסליק לה עד אתר דאתגזרא מתמן שנשלמת בכל התקונים בסוד יום שכלו שבת.