זהר

ג) וכד איהי ם סתימא, דאיהי מ״ם רבתא מלםרבה המשרה ואתעבידת  עזקא. ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת בטבעת זו ם, ועלה אתמר, קוטרא בגולמא נעוץ בעזקא. ואיהי לא חיור, ולא סומק, ולא אוכם, ולא ירוק, ולא גוון כלל. וכד אתפשטא לאנהרא, איהי עבידת גוונין לאנהרא.

פירוש מעלות הסולם

ג) וכד איהי ם׳ וכו': וכשהיא ם׳ היא סתומה, שהיא מ״ם הגדולה מן הפסוק ולםרבה המשרה, שמ׳ זו אף על פי שהיא באמצע התיבה מ״מ המסורת היא לכתב בם׳ סתומה כמו בסוף התיבה ונעשית לטבעת כמו או״א עלאין שאורות החכמה שבהם סתומים, ובשביל טבעת זו שהיא מ׳ סתומה נאמר אצל קדושי כלה תהיה לי מקודשת בטבעת זו ם׳ שבזה נאסרה על כל העולם. ועליה על בינה היינו ישסו״ת כשהם סתומים למדנו, הצורה בגלמותה, כלומר שהיא בבחינת היולי בלתי נכרת נעוצה בטבעת, כי בלי קו האמצעי אין שום התפשטות, והמוחין מתחלקים לחכמות ובינות חסדים וגבורות כל אחד כלול מי׳ שהם מ', והחסדים וגבורות לא מצטרפים לדעת שהוא מוח השלישי, המזווגם והיא נקודת המלכות שעלתה לבינה היא לא לבנה ולא אדומה ולא שחורה ולא ירוקה ואין לה גוון כלל. כי הגוונים הם בחינות דינים העושים שינוים בין המדרגות כי לבן מורה על אור החכמה ואודם הוא גוון הבינה, וירוק הוא גוון התפארת, ושחור גוון מלכות וכל זמן שאין התפשטות מן הם', הם כמו אורות דראש, ובהארת ראש עוד לא נתגלו שום גוונים. כי שום חסרון ועביות לא יכול לפעול למעלה ממקום מציאותו. וכשנתפשטה הבינה להאיר ממעלה למטה, נעשו הגוונים להאיר בהם.