ב) וכאשר עלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודין, כבר נתבאר למעלה, כי אדם קדמון צמצם עצמו שנית והעלה פנימיות האור מחצי תפארת שבו ולמטה והעלהו למעלה, ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים, ונתפשט בחוץ מחצי תפארת שבו ולמטה, ונעשה עולם הנקודים.
ב) צמצם עצמו שנית. כלומר, בנוסף על צמצום הראשון המבואר בדברי הרב בע"ח בשער א' ענף ב', ששם היה הצמצום רק בנקודה אמצעית, שהוא המלכות דגופא שנתצמצמה ואינה מקבלת שום אור, ונשארה חלל פנוי, והיא בחי' הנקודה דעוה"ז. וע"כ היה נמשך אח"כ הקו מא"ס ב"ה, דהיינו הע"ס הראשונים עד לנקודה דעוה"ז, שהוא הנקודה המרכזית הרחוקה ביותר מא"ס ב"ה, כמ"ש בחלק א', וכמ"ש הרב בע"ח ש"ג פ"ב. ונמצא שכל הצמצום היה רק על בחינת המלכות בלבד, אבל ט' הראשונות היו נקיות מכל בחינת צמצום ודין, וע"כ אין שם בכל ג' פרצופי א"ק שמטרם עולם הנקודים, רק בחינת כלי אחד, הנקרא עקודים, שהוא כלי מלכות, וכל הע"ס מעוקדים בתוכה. אבל עתה נעשה צמצום חדש בעולמות הנקרא צמצום ב', אשר בחינת המלכות עלתה ונתחברה יחד עם ספירת הבינה. ונעשה הצמצום במקום בינה, שזה מכונה שיתוף מדת הרחמים בדין, ועי"ז יצאו ונתחדשו עשרה כלים בפרצוף כמ"ש בחלק ה' באורך. והנה עיקר החידוש שנתחדש עם צמצום הב' הוא, כי עתה נסתיים כל מדרגה בספירת הבינה, ושם נפסק התפשטות כל מדרגה, בדומה להפסק המדרגה על המלכות הנוהג בצמצום ראשון. ולא נשאר בפרצוף רק ג' כלים כח"ב, וזו"ן דכל פרצוף נפרדו ונעשו לבחי' מקיפים דלבוש והיכל, כמ"ש הרב בע"ח שמ"ב פ"ג ע"ש. ועי' בבית שער הכונות אות ט"ז באור פשוט וזכור זה.
והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שלו ולמטה והעלהו למעלה ואח"כ יצא האור ההוא דרך העינים. כבר נתבאר ענין צמצום הב', אשר מתוך שהמלכות המצומצמת עלתה במקום בינה, הרי נפסק האור בספירת בינה דכל מדרגה. ונודע, שיש בהמלכות הזאת המצומצמת ב' בחינות. א', היא מלכות המזדווגת בזווג דהכאה עם אור העליון, ומחזרת האור לאחוריו כדי שלא יתלבש בה, ואור החוזר הוא נעשה מלבוש על הע"ס דאו"י ממטה למעלה, ועי"ז מתהווים הע"ס דראש הפרצוף. וב', היא מלכות המסיימת, כי אח"כ המלכות עצמה מתפשטת מינה ובה ע"י האו"ח, לעשר ספירות ממעלה למטה עד סיום רגליו, אשר במלכות דגופא נפסק האור מכח הצמצום שבה, שעי"ז הפרצוף מסתיים.
ונודע, כי ה' הבחינות כח"ב זו"ן דגופא, נשתנו שמייהו לחג"ת נ"ה, מחמת היותם רק בחינת חסדים. גם נודע, שה' בחינות דראש נקראו בשמות, גלגלתא עינים אזן חוטם פה.
ועל פי זה נמצא עתה בצמצום ב' בעת שהמלכות עלתה ונתחברה בספירת הבינה, שיש להבחין בעליה הזו את ב' בחינות הנ"ל. אשר המלכות המזדווגת בזווג דהכאה, שהיתה עומדת במלכות של ראש הנקראתפה, עלתה עתה אל הבינה של ראש הנקראת נוקבי עינים, כי ג"ר דבינה נקראו נוקבי עינים, וז"ת דבינה נקראו אזן, כנודע. ועד"ז בחינה הב' של מלכות, שהיא מלכות המסיימת שמקומה היתה בסיום רגלין דגופא, דהיינו במלכות דגופא, עלתה עתה אל מקום ספירת הבינה דגופא, הנקרא תפארת כנ"ל, שכח"ב שבגוף נקראים חג"ת, ושם בתוך הת"ת נעשה הסיום רגלין של הפרצוף.
באופן, שהזווג דהכאה שהוציא את הע"ס של ראש בעת צמצום ב' לצורך הפרצוף נקודים, שהיה צריך לצאת במלכות של ראש דפרצוף ס"ג דא"ק הנקראת פה, יצא עתה במקום נקבי העינים. וכן מקום סיום דפרצוף זה שהיה צריך להסתיים במלכות דגופא, נסתיים עתה בחצי ת"ת דגופא.
וזה אמרו "והעלה פנימיות האור מחצי ת"ת שבו ולמטה והעלהו למעלה". כי עתה נסתיים האור בחצי הת"ת, דהיינו תוך הבינה דגופא, כי שם עומדת עתה נקודת המלכות המסיימת את האור כנ"ל. ונמצא כל המקום שמחצי ת"ת ולמטה עד סיום רגלין דא"ק נשאר בלי אור, בדומה לנקודה האמצעית בצמצום א' שנשארה חלל פנוי. וז"ש הרב "שהעלה פנימיות האור מחצי ת"ת ולמטה שלו והעלה למעלה". כי כבר נסתיים הפרצוף הזה דצמצום ב' בתוך חצי ת"ת דס"ג דא"ק כמבואר.
וזה אמרו "ואח"כ יצא האור ההוא דרך עינים ונתפשט בחוץ מחצי ת"ת שלו ולמטה ונעשה עולם הנקודים". כי כל תחתון נאצל ע"י המדרגה העליונה ממנו. ונמצא עולם הנקודים נאצל ויצא מתחילה בפרצוף ס"ג דא"ק, שהיא העליון של הנקודים, ואחר כך יוצא ממקום הזווג שהיה לו בהעליון ויורד למקומו. וז"ש הרב, "ואח"כ יצא האור ההוא דרך עינים". דהיינו במקום שנעשה הזווג דהכאה שהוא מקום נקבי עינים כנ"ל, כי שם עלתה המלכות. ואחר שנעשה שם הזווג בשיעור הקומה של הנקודים, יצא משם וירד למקומו. וז"ש "ונתפשט בחוץ מחצי ת"ת ולמטה". דהיינו בחוץ מפרצוף תנה"י דא"ק הנ"ל, כי שם מקום עולם הנקודים.