תוכן

ב) גם צריכים להבין, למה לא נתפשט פרצוף הנקודים ג"ר וז"ת בבת אחת, כבכל הפרצופים הקודמים, אלא שמתחילה נתפשטו רק ג"ר לבד, שהם כתר ואו"א, ואח"ז ע"י הזווג של יסוד דא"ק שהשפיע להם השורק, אז יצאו ז"ת דנקודים. וטעם הדבר הוא כמו שנתבאר לעיל (דף תפ"ט ד"ה והנך וד"ה אין להקשות), שאו"א אלו, אינם אלא בחינת זו"ן דראש, שהם רק בחינת חו"פ. וכל מה שנחשבים לבחינת ראש, הוא רק בכח הארת אור האזן שקבלו מצד התכללותם בכתר של הנקודים, כנ"ל (דף תי"ד ד"ה וזה אמרו והנה). כי הארה זו תיקנה אותם בבחינת אב"א, שאחוריים דבינה הנקראים אזן, מחזיק אותם בבחינת ג"ר, ואינם נפגמים מחמת המסך דה"ת שממעל להם, המונע מהם הארת הפנים דחכמה, משום שע"י האחורים דבינה המה חושקים רק בחסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, והם דוחים חכמה, וע"כ אין המסך דה"ת ממעט אותם כלום, כי בלאו הכי אינם חפצים חכמה (כנ"ל דף תצ"ח ד"ה ונתבאר, עש"ה). אמנם תיקון אחורים ההוא, מספיק רק להשלמתם דאו"א עצמם, אבל אינו מספיק שיוכלו להאיר ולהוציא את הזו"ן, שהם הז"ת.
והוא מטעם, כי כח האחורים של הבינה, הוא רק בג"ר שלה, ואינם בז"ת שלה. כי בעת שהיא באה להאציל ולהתפשט בז"ת שלה, היא מוכרחת להפסיק את האחורים שלה על אבא, וחוזרת עמו פב"פ, כדי להמשיך ממנו הארת חכמה בשביל ז"ת שלה, כנ"ל (דף תק"א ד"ה המדרגה הד', עש"ה). ומכאן תדע, שכל פרצוף המתתקן באחורים של בינה, הוא נמצא חסר נה"י, כי ג"ר דחסדים שהמה חג"ת, יכולים להתתקן היטב באחורים דאמא, אבל הנה"י, שאפילו בספירת הבינה, אינם יכולים לצאת ולהתפשט ממנה ולחוץ, זולת על ידי פב"פ עם החכמה כנ"ל, וע"כ אינם יכולים להתגלות גם בפרצוף זה המתוקן בהאחורים שלה, ונבחן בו אשר נה"י שלו כלולים בחג"ת שלו, בסוד ואחוריהם ביתה, שנה"י שהם בחינת אחורים, הם בפנימיות חג"ת. ופניהם מגולים כלפי חוץ, ורק הפנים שלהם, שהם חג"ת, המה המגולים כלפי חוץ (כנ"ל דף תק"ז ד"ה והנה). ובזה מובן היטב, שאו"א דנקודים שהיו מתוקנים בתיקון אב"א, לא היו יכולים להוציא את זו"ן, רק אחר שמשיגים בחינת פנים בפנים, כי אין התפשטות זו"ן יוצאת מבחינת אחורים כלל, כמבואר. ועי' היטב בכל מקומות הנ"ל שצינתי לעיין בהם, כי אי אפשר להכפיל האריכות.