תוכן

הצורך בריבוי נשמות / הסטרא אחרא וקלקולה

וצריך שתבין הצורך לריבוי ס' רבוא נשמות דכל דור, וגם לריבוי דורות.
והענין, דאי אפשר גם להיחיד להשיג מטרתו בפרטות, אי לאו שיהי' מצוי בדורו כלל נשמת חיים דאדם הראשון, אשר אז יכול היחיד למשוך לתוכו כח הריבוי, על דרך שאמרו "היכי דמי תשובה, באותו זמן ואותו מקום ואותו אשה".
והנה חטאו של עץ הדעת היה באדם כללי (והרוחני לא יתפרד), והתשובה באדם פרטי.
אמנם יש בכלל העולם, כללו של קומת אדם הראשון ושל הרשימו דנשמתו, וכל בני העולם על ידי האויר המקיפם, מתחברים בערך דביקות, אשר הידיעות והשכליות והתאות עוברים ושבים מזה לזה, על דרך הדם העובר ושב בקומת גוף אחד.
ובזה נמצא דאדם אחד השב בתשובה נמצא מחויב להכריע כל העולם כולו.
וזהו ענין "בזיעת אפך וכו' ". דבמעשה ה' לא יקרה שינוי, אלא הכלל נתפרט כשלשלת ארוכה לגלגל שינוי הצורות וכו', דמעלין בקודש וכו' (יומא יב, ב).
האדם והעולם הם פנימי וחיצון, ועל כן בירידת האדם הנצחי לגלגול בצורות ... מכל המציאות.
והנה ב' קלקולים וכו': א' שנסתלק מגופו נשמת חיים הנצחית הכללית. ב' שרפ"ח חזרו לסטרא אחרא לסיפוק בידיהם לקיום.
ובזה תבין שהמיתה היא בחיוב מהחטא, שזה שורש דברי חז"ל שאמרו, "הוא היצר הרע, הוא השטן, עד נוטל נשמתו". דקלקול א' הוא 'עולה ומקטרג', כלומר שעשה קטרוג ושנאה בינו ובין .... וקלקול ב' הוא ענין 'נוטל נשמתו'.
וכמו שציירו זה במלאך המות בא וחרבו שלופה וכו', והוא פותח פיו וזורק הטפה שבקצה החרב. לכאורה אם חרב, וטפה למה לי.
אלא להבין דבריהם, בהכרח לצייר היטיב הסטרא אחרא שתוכל להשכיל עליה. ועל כן אראה אותך הענף שלה בעולם הזה, כנודע, דכל עולם תחתון ומלואה המה אך ענפים לעולם העליון הימנה, כמו שכתוב בפתיחה כוללת אות טז, דעל כן דרך המקובלים לברר מושגים העליונים בענפיהם שבעולם הזה, ועי' בפנים מסבירות ענף ה', ועל כן כשאנו מסתכלים על דרכי הענף, אנו משכילים על ידיו הדרכים שבשורש, דעל כן מתיחדים המה זה לזה.
ועי' בזוהר תזריע (אותיות קלו-קמג) אשר הנגעים השכיחים בגופים דעולם הזה המה ענפי הסטרא אחרא שבעולם העליון.
והנה תמצא ענין הנגע בגופו של אדם, אשר מולידה רצון לגרד ולחכך וכו'. והנה לפנינו צורת הסטרא אחרא עד סופה, שראשה הוא קבלה לעצמה בפירודה וכו', וגופה היא תביעה שאין לה תשלומים, וכפי התשלומים יתרבה החוב, צומח ועולה החוב עד שפגעתו בטפה של סם המות.
והנה לפנינו צורת הסטרא אחרא מראש עד עקב, שראשה הוא הקבלה לעצמה בפירודא, כהרגש התביעה שבהנגע, גופה היא תביעה שאינה עומדת להפרע, ועקבה היא טפה של סם המות שמטילת בקומת בשר ודם.