תוכן

ב. ובכדי להשיג עומק דבריהם ז"ל בהנ"ל, מחוייבים אנו מקודם להבין בטוב טעם ודעת מה שאיתא הרבה פעמים בזוהר ותיקונים (זוהר אחרי אות רצט) אשר אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד הוא, ולכאורה הדברים מתמיהים מאד.
וטרם אבא בביאור דבריהם, אודיעך כלל גדול שגדרו לנו רבותינו ז"ל על כל השמות הקדושים והכינויים הנמצאים בספרים, אמרו ז"ל וזה לשונם הזהב: כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם. פירוש, דנודע דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, כמו שאיתא במאמר "פתח אליהו" בתחילת התיקוני זוהר (תיקוני זוהר יז, א ; זוהר חדש יתרו אות קפה), אשר על כן בעצמות הבורא ית' וית' אפילו ההרהור אסור, ואין צריך לומר הדיבור, וכל השמות שאנו מכנים אותו ית', אינם על בחינת עצמותו ית', אלא רק על אורותיו המתפשטים הימנו ית' לתחתונים. אפילו השם הקדוש "אין סוף" המובא בספרי הקבלה, הוא גם כן בחינת אור המתפשט מעצמותו ית', אלא כיון שגדר אורו ית' המתפשט מעצמותו להיות מושג לתחתונים בבחי' אין סוף, על כן נגדרהו בשם הזה, אבל אין הכוונה על עצמותו ית', דכיון דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל, איך נגדרהו בשם ומלה, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם.
וכל מתחיל להשכיל בחכמת האמת מחויב להעלות על דעתו כלל גדול הנ"ל, טרם כל עיון בספר קבלה, אשר בעצמותו ית' אפילו הרהור אסור דלית מחשבה תפישא ביה כלל, ואיך נאמר בו ח"ו שם ומלה שהוא מורה השגה. מה שאין כן בהארותיו ית' המתפשטין הימנו ית', שהם כל השמות הקדושים והכינויים המובאים בספרים, אדרבה, מצוה גדולה לדרוש ולחקור, והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא.