תוכן

ב. ותחילה נבאר, מה מוסיף לנו הזוהר בהבנת התורה על פשטי המקראות, ולמה לא יספיק לנו אותו הפשט שלמדנו בימי נעורינו, עד שאנו צריכים לביאורי הזוהר. ונודע שהבנת התורה נחלקת בד' מדרגות הנקראות פשט רמז דרוש וסוד. והנה פנימיותה של התורה, שהיא חלק הסוד שבה, כבר היתה נגלית מטרם מתן תורה, כמו שאמרו חז"ל (יומא כח, ב): "קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה וכו' אפילו עירוב תבשילין". ולפי זה יש לשאול: מה היה החידוש הגדול שבמתן תורה על הר סיני?
אלא הענין הוא, שמקודם מתן תורה, לא היתה התורה נגלית רק ליחידי סגולה, כי לא האירה התורה רק בבחינת פנימיותה לבדה. אבל במתן תורה האירה בכל תוקפה, דהיינו ד' מאורות שבה, שהם פרד"ס, ולפיכך נתפשטה התורה לכל פרטי האומה הקדושה, באופן שאפילו הפחות שבפחותים שבכלל ישראל יש לו אחיזה בתורה הקדושה. שזהו סוד הכתוב (דברים כט, יד) "אשר ישנו פה עומד עמנו היום, ואשר איננו פה וגו'".
וזהו סוד שמצות אינן צריכות כונה (עי' ראש השנה כח, ב ; פסחים קיד, ב). וניתנה בזה הזדמנות אפילו להפחות שבפחותים שיוכל להתקדש בתורה ומצות, כי אין לך מי שלא יכול לקיים תורה ומצות בלי כונה. ואם על כל פנים מתאמץ לשמור ולקיים בכל השלימות את לימוד התורה ועשיית המצות בחלק המעשה שבה, דהיינו אפילו בלי כונה הראויה, נעשה לו התורה והמצוות לסגולה שיתרומם על ידיה לאט לאט, בדרך המדרגה, ולהשתלם בכל ד' חלקיה, שהם פרד"ס. כמו שאמרו (רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ב): "כל אדם יכול להיות כמשה".